בוכה למוותעכשיו אני בוכה, או לפחות בכיתי כשסיימתי לכתוב את הפוסט הקודם.

היום זה יום חדש, נראה שכמו שהיום התחדש – גם הבעיות.

שלחתי הודעה לבעלת הדירה שלנו שהצ׳ק עבור שכר הדירה יחזור, מאז היא לא הפסיקה לזיין לי את השכל. היא התקשרה כדי להגיד לי כמה שהם היו בסדר איתנו ואיך שאנחנו לא, כאילו לא שילמתי לה אף חודש שכירות ושתכננתי שיגנבו מאיתנו עשרות אלפי שקלים או שהעבודה לא תקבל את בן זוגי כי הם פוחדים מהתווית אוטיסט ושמרצוני החופשי נקלענו למצב כלכלי קשה.

היא לא רוצה להבין, אף אחד מהאנשים הללו לא רוצה, זה לא מעניין אותם, כל מה שהם רוצים זה להפיל את הבעיות שלהם עלינו כדי שאנו נפתור אותם בשבילם. גם להסביר שאין אפשרות לשלם את שכר הדירה כרגע, אבל שהבעיה נמצאת בטיפול ושברגע שהיא תיפתר – כלומר בן זוגי יקבל משכורת – הם יקבלו את שלהם + ריבית, פשוט לא עוזר.

היא לחצה עלי ואני עשיתי את הטעות של להגיד לה שאני אשלח לה חלק משכר הדירה אותו אין לי.

זה מדהים איך שלאנשים הללו אין שום אכפתיות כלפי אנשים אחרים, הוסבר לה ששוחחתי עם הבנק מראש והם הבטיחו שלא תיהיה בעיה ושהם יקבלו את הצ׳ק, רק שברגע האחרון הם חזרו בזה ולטענתם הם היו ״נדיבים מספיק״ בשביל להודיע לי על כך, וואו! תודה רבה!

היא מתנהגת כאילו שכל הלחץ הזה שהיא גורמת לנו יגרום לדברים לזוז מהר יותר ויגרום לנו להמציא כסף משום מקום, כאילו שלא ניסינו כבר את כל האפשרויות השונות כדי שהמצב הזה לא יקרה מלכתחילה, אבל הוא כבר קרה והצעתי פתרון. היא כבר הספיקה להגיד ״אם אין לך כסף אל תשכור דירה״ היא לא יכלה להגיד משהו יותר מטומטם מזה?

היה כסף, גנבו אותו, יהיה כסף והיא אפילו תקבל ריבית יפה.

לקחתי שאיפה עמוקה מהסיגריה, תודה לאנשים כמוה אני נאלץ לעשן, כסיגריה ליום לפעמים יותר, תלוי עד כמה הם מחרפנים אותי.

הצעתי לה שאני אשלם את רוב הסכום, כפי שכבר כתבתי, רק ישארו 1,500 שקלים לתשלום והיא כבר הספיקה לבקש ממני שאני אשלם 500 ש״ח ריבית בגלל זה.

30% ריבית? מה עוד?!

היא המשיכה בזה שזה מטרטר אותה לבקש הלוואה, אבל חשבתי על זה הלילה והגעתי למסקנה שהיא רק צריכה לעשות טלפון לבנק שלה והם ישמחו לתת לה הלוואה בטלפון, זה לא יקח יותר מ-10 דקות ואנו נשלם כמה מאות שקלים עבור ה-10 דקות שיחה הללו.

אני לא מצליח להרגע, אני מרגיש כאילו היא ממש מולי צועקת עלי.

אני מבין שלא לשלם שכר דירה בזמן זה לא תקין, אבל זה קרה, אני בנאדם הגון, עד כה לא הייתה בעיה וכפי שכבר הסברתי אני אשלם את הכל, מה שלא יהווה בעיה בכלל מאחר שמשכורת אחת של מתכנת מאפשרת לשלם כמה שכרי דירה בחודש אחד.

זה גורם לי לתהות האם לאנשים האלה יש מספיק שכל בשביל להבין שזה גורם לנזק גם לנו וגם להם, כי בן זוגי לא יכול יותר להתמקד בחיפוש העבודה (בגלל הלחץ הנוסף, כאילו שלא מספיק הלחץ הרגיל), כפי שכבר כתבתי בפוסט הקודם – הוא בשלבים סופיים.

עבר עוד יום, קיבלתי הודעה מהעו״ד שלה ובה כתוב ״הבנתי מבעלת הדירה שאתם מפרים את החוזה ולא מתכוונים לשלם דמי שכירות. אני נאלץ לנקוט בהליכי פינוי והוצאה לפועל כנגדכם לצערי. זה לא יעזור שתתעלמו מבעלת הדירה או ממני. במוקדם או במאוחר נגיע לבית משפט״, ברגע שקיבלתי הודעה זאת התקשרתי אליו בשביל לשאול אותו איזה התעלמות? ולמה צריך בית משפט? במה מדובר? והוא ענה שאנו מפרים חוזה ולא רוצים לשלם וחייבים כבר שלושה חודשים (כי הודעתי להם שאני אשלם בעוד חודש וחצי, כאשר המשכורת תגיע, אז הם ניפחו את זה לזה שאני כבר חייב את החודש הזה ואת החודשיים הבאים שלאחר מכן), שאלתי אותו מה יקרה אם נשלם בעוד חודש וחצי והו ענה שיפנו אותנו בכל זאת ואז הוא הוסיף ואמר שאני תמים מידי ולכן זה קל לגנוב אותי ולכן זה תיק קל ומנצח בשבילו.

נראה שלהיות הגון הפך ללהיות תמים וזה אומר שקל לגנוב אדם שכזה וכדאי!
צדק לא מעניין את אף אחד יותר

אז הבנתי שעלינו לחפש דירה חדשה.

מדהים! איזה אנשים! פינוי בגלל שלא שילמנו את השכר דירה ארבעה ימים בלבד!

זה מאוד מעניין שהיא נאלצת לקחת הלוואה כי לא שילמנו לה את שכר הדירה כאשר יש לה מספיק כסף כדי לפנות לעו״ד.

מקום העבודה איתו בן זוגי הגיע לשלבים סופיים הבטיח לתת לנו תשובה שלשום (יומיים לפני פרסום מאמר זה), אבל הם לא עשו זאת. ברור מאליו שהם לא מעוניינים.
עדכון: שלושה ימים אחרי שהיינו אמורים לקבל תשובה, סוף סוף קיבלנו אותה – הבחורה ממשאבי אנוש התקשרה להודיע שבן זוגי ממש מצא חן בעינהם, אבל הם שינו את הקריטריונים למשרה ובעצם עכשיו הם מחפשים מנהל צוות, מה שכמובן לא מתאים לבן זוגי.

תודה עולם אכזר! סליחה, אנשים אכזריים! אנשים אותם אדם אחר פשוט לא מעניין, בגלל הטמטום שלהם ובגלל הסגירות שלהם כלפי השונה אנו נדפקים, שוב ושוב. זה כבר הרבה יותר מיותר מידי.

״העולם לא באמת נפתח לשונה –
הוא פשוט מוסיף עוד ועוד קבוצות למוכר״

אין שכל – יש דאגות לאחרים

כשחזרנו לישראל הבאנו איתנו סכום גדול של כסף, חשבנו שנחייה אצל אמו של בן זוגי, כך יהיה לנו את הזמן לעשות מה שאנו רוצים, היא שונאת אוטיסטים ושונאת אותו עוד יותר, מה שכמובן היווה בעיה, היו לי הרבה תהיות והתקשתי להאמין שזה יעבוד. חיינו אצלה חמישה ימים בלבד והם היו נוראיים (בכינו כל יום) ואז ברחנו ושכרנו דירת חדר לחודש אחד.

היה לנו חלום אותו יכולנו להגשים, לחיות את החיים כפי שאנו חולמים עליהם, ידענו שזה יקח ממנו את היקר לנו מכל – הזמן שלנו, כי נאלץ לעבוד בתכנות ואנו שונאים לעבוד בתכנות, אבל לא ראינו אפשרות אחרת.

החיים שלנו נראים הרבה כמו בינארית, שפת התכנות הבסיסית ביותר הבנויה מ-׳0׳ ו-׳1׳ בלבד, יש או אין, כך החיים שלנו נראים – יש או אין כסף, אין מצב יציב, מהסיבה הפשוטה שאם יש עבודה אז גם הלחץ עולה – מה שמוביל אותנו לבזבז כסף כדי להרגיש טוב יותר, כדי לפחות ׳להנות׳ ממשהו בקושי התמידי שאנו נתונים בו. ניסינו לעבוד ולהוציא מעט כסף כדי לפתוח את הפערים בין עבודה לעבודה – להשיג יותר חופש, אבל זה לא היה לפתרון. יותר גרוע – בכל פעם זה נהייה יותר קשה להסביר מדוע לא עבדנו במשך פרק הזמן הארוך.

׳תוכנית 0׳ או ׳תוכנית 1׳

ניתן לכנות את תוכנית ׳לעבור לגור אצל אמא של בן זוגי׳ – ׳תוכנית 0׳, כלומר אין הכנסות אבל גם אין הוצאות. מאחר והיא לא צלחה (וגם היו המון הוצאות כיוון ואימו של בן זוגי ״לקחה טרמפ״ על הכסף שלנו) נאלצנו לעבור לתוכנית ׳1׳ יהיה יותר קל לרוב האנשים להסתכל עליה כ׳תוכנית 100%׳ כלומר יש הכל, כל מה שאנו יכולים לחלום עליו.

תמיד היה לנו חלום שיהיה לנו שולחן ביליארד בבית ומאוחר יותר התווסף לחלום גם חדר כושר. מצאנו דירה מתאימה והיה לנו את הכספים כדי לקנות את הכל, לעשות חופשה ולחיות עוד חצי שנה עד שנמצא עבודה.

שולחן ביליארד טופ ריילי

התמונה לא להמחשה בלבד – זה שולחן הביליארד שלנו

נכנסנו לדירה, רכשנו שולחן ביליארד ולאחר יומיים בלבד הוא כבר עמד בדירתינו החדשה, חדר הכושר הוזמן ורכשנו גם רהיטים מרהיטי קיבוץ השלושה.

עשרה ימים בלבד לאחר הכניסה לדירה בעלת הדירה רימתה אותנו ופינתה אותנו בכוח ע״י ניתוק החשמל ע״מ לשמור את שלושת חודשי השכירות ששילמנו לה במזומן + פקדון. לפנות למשטרה ולבית המשפט לא עזר, נאלצנו לעבור דירה (סיפור ארוך שיפורט בפוסט אחר). כיום היא החזירה את המודעה של הדירה ליד 2, נראה שהכסף שגנבה מאיתנו אזל לה והיא מוכנה ל-Round 2.

שוב, במטרה לחיות את החלום שלנו בתוכנית ׳1׳ (או 100%) שכרנו את הדירה שאנו חיים בה כרגע.

מ-0 ל-100 ל-0 בחצי שנה

כפי שהסברתי בפוסט הקודם לא קיבלו את בן זוגי לעבודה, כי הוא סיפר להם שהוא אוטיסט וכמו שפעם אף אחד לא רצה להעסיק הומואים – עכשיו אף אחד לא רוצה להעסיק אוטיסטים. העולם לא באמת נפתח לשונה – הוא פשוט מוסיף עוד ועוד קבוצות למוכר.

חמישה ימים בלבד אחרי שהזמנו את הרהיטים מרהיטי קיבוץ השלושה הודענו להם על ביטול העסקה, אבל הם שיקרו ואמרו שהם כבר הכינו את הכל (יש לי שיחה מוקלטת ישירות עם המפעל המוכיח שזה לא נכון) ולא הסכימו לבטל את העסקה, פנינו למועצה לצרכנות, הם הודיעו להם שזה לא חוקי, אבל זה לא עזר, עכשיו צריך לתבוע גם אותם (גם זה סיפור ארוך שיפורט בפוסט אחר). נשארנו ללא הכסף וללא הרהיטים.

שוב גנבו אותנו…

העברנו את שולחן הביליארד לדירה החדשה, שילמנו ע״כ ביוקר גם כספית וגם כי הרגליים נסדקו.
עכשיו החלום נשבר לרסיסים, אפילו לא באמת הספקנו לשחק על שולחן הביליארד בגלל כל האירועים וצברנו רגש שלילי כלפי הדברים הללו, אי אפשר להנות מהם בצורה שכזו.
עכשיו אנו נאלצים למכור אותו בחצי מחיר או פחות, אבל אני פשוט לא מצליח להביא את עצמי להעלות את המודעה ליד 2.

בינארית אינסופיהכל שוב הגיע ל-0, זה מעגל אינסופי המוצג במשוואה
0|1 x ∞
(כלומר מתוכנית 0 לתוכנית 1 וחוזר חלילה בלולאה אינסופית).

למרות הכאב, העצב והלחץ אני רואה שמשהו חדש הולך להוולד מזה, אני פשוט לא בטוח איך אני ארגיש עם המשהו הזה.

כשחזרנו לארץ (לפני חצי שנה) לא ידענו האם בן זוגי יקבל חזרה את קיצבת הנכות שלו מביטוח לאומי, כשנסענו אליהם לשאול מה קורה עם זה? נאמר לנו שצריך להגיש בקשה לפתיחת תיק מחדש, מה שלא היה נכון. לאחר שלושה חודשים מחזרתינו ארצה הקצבה חזרה באופן אוטומטי.

מאחר שגם אני לא עובד ואין לי קצבה עדיין – בן זוגי הצליח לקבל תוספת עבור בן זוג. עד כה האפשרות של לחיות בזול לא הייתה על הפרק מאחר והקצבה לא אפשרה זאת, אבל עכשיו יש לזה סיכוי. אולי זה יהיה כמו 0.1, זה לא כלום אבל בטח לא הכל, אולי זה מספיק בשביל לחיות.

ההבדל בין 0 ל-1 אינסופי לאומת ההבדל בין 1 לכל מספר אחר (הגדול מאחד), כי אם מכפילים ב-0 תמיד מקבלים 0, אולי אפשר להסתפק בקצת, אבל בטח לא בכלום.

חשבנו על הכל עמוקות והגענו למסקנה שאין לנו סיבה להשאר בדירה הזו, בחרנו לחיות חיים ברמה מסויימת והדירה הזו הייתה חלק מזה, אבל עכשיו שעו״ד של בעלת הדירה מאיים לפנות אותנו, אחרי ארבעה ימים בלבד! רכשנו יותר מידי רגש שלילי כלפי המקום הזה ואין לנו רצון להשאר פה, חבל דווקא קיוויתי לגדולות מהמקום הזה.

התוכנית שלנו כרגע היא לעבור לצפון ולחיות מהקצבה, מה שיתן לנו את האפשרות לעבוד על הדברים שאנו באמת רוצים – הבלוג הזה, יוטיוב ולכתוב ספרים. אני מאמין שיום אחד הדברים הללו יכניסו לנו עוד כסף והמצב הכלכלי שלנו ישתפר, מבלי לגרום לסבל או לריסוק של הכל.

אם רק היינו יודעים מלכתחילה שנקבל מחדש את הקצבה ועוד עם תוספת בן זוג – סביר להניח שהיינו בוחרים בדרך שאנו בוחרים בה עכשיו, הרי התוכנית המקורית הייתה תוכנית מסוג ׳0׳, אבל היינו מהירים מאוד ותוך שלושה חודשים כבר הספקנו לעבור שלוש דירות ולהגיע למצב הזה, זו עוד אחת הפעמים הללו שהחוזקים שלנו, כגון המהירות בה אנו עושים דברים – גורמים לנו לנזק, הכל בגלל שהעולם לא בנוי באופן מתאים לנו.

עד כה בכל פעם שהכל נהרס נוצר חור שחור הבולע לתוכו את הכל ועדיין לא מצאנו מנוס מזה. מהנסיון שלי תמיד יהיה יותר גרוע אפילו ממה שבן זוגי מעריך שיהיה (שזה הרבה יותר גרוע מהגרסא ה׳וורודה׳ שלי), אפילו אני קצת מפסיק להיות אופטימי – זה פשוט חסר טעם, עדיף להיות מציאותי, אבל אני תמיד אמשיך לעשות כדי להצליח.

מה שמוביל לשאלה: באמת עוברים לצפון לדירה ישנה וזולה ב-1300 שקל לחודש וחיים מהקצבה? כמו איך שהתחלנו לפני 7 שנים (למרות שאז את הקצבה הייתה גונבת אימו של בן זוגי)?
זה מפחיד אותי, אבל זה כבר שייך לפוסט הבא…

2 תגובות

  1. אני מזדהה מאוד, עכשיו יש לי איפה להיות אבל כל החיים תמיד קרו לי מקרים כאלה.
    בהתחלה חשבתי שהבעיה היא רק להרוויח כסף כי קשה כלכך לעבוד בדיוק בגלל הדברים שאתה מתאר, ולכן חשבתי שכסף יפתור את הבעיה ולפחות יאפשר לי לשכור דירה כך שתהיה לי פינה בה לא ירדפו אותי.
    ואז קיבלתי קצבה, ופתאום נהיתה לי הכנסה חודשית שמאפשרת לי לשכור דירה, וממש שבר אותי נפשית לגלות שזה ממש לא מסתיים שם ועשו עלי מניפולציות כמו עליכם שלא אפרט כרגע.
    כלומר שלא מספיק שיש כסף כדי לסגור הסכם הדדי הגון בין בני אדם – לשלם סכום כסף תמורת שהיה בדירה וזהו.

    זה קשה.
    ממש ממש קשה.

    אני כותבת את כל זה כי אכפת לי ואולי לדעת שעוד מישהו מרגיש ככה יגרום לך להרגיש טוב, אולי לא,
    אבל בכל מקרה גם רציתי לשתף הפתרון שלי למקרה שלא הכרתם ושקלתם/שללתם את הרעיון:

    לגור בקרוואן/מכונית או משאית שהוסבה למגורים. כלומר לגור ביחידת דיור שאפשר להסיע רחוק רחוק לטבע בלי איש ושיש לה פתרון עצמאי לחשמל ומים ולכל הצרכים שצריכים ביומיום ככה שלא צריך להתעסק עם אנשים וחשבונות לאף אחד.

    אם הגעת עד פה תודה.

    • אני ממש מזדהה איתך, זה ממש מה שאנו עברנו.
      לדעת שיש עוד מישהו מרגיש ככה זה בהחלט גורם להרגיש יותר טוב, תהינו במשך שנים איפה אנשים כמונו? המסקנה אליה הגענו היא שהם ״מסתתרים״ בדיוק כמונו, כלומר שאולי אנו רואים אותם ברחוב, אבל לעולם לא נדע.
      נראה שבזכות הבלוג הזה אנו זוכים להכיר.

      לגבי הקראוון/מכונית חשבנו על זה, האמת שזה רעיון נהדר, וזה שגם את חשבת על זה מראה שיש לנו עוד משהו במשותף.
      אנו לא בדקנו לעומק, אני יודע שבאמריקה יש תשתיות של מים, חשמל, ביוב ודברים כאלה, אבל בישראל אנו לא מכירים.
      בסופו של דבר עברנו לגור בדירה קטנה בנגב איפה שמצאנו המון אנשים מתחשבים! כולל בעלי־הדירה שלנו (שגם גרים רחוק), העבודה (שהיא מהבית) ואנשים מסביב שעזרו (עם אוכל כשהיה קשה), עדיין יש הרבה מה לעשות, אני אסביר בבלוג עם הזמן.

השאר תגובה

יש להכניס תגובה!
נא להכניס שם