אני מרגיש שהשבוע הזה הלך עקום, זה לא שלי הולך עקום, זה כאילו לכל השאר הולך עקום.
לפעמים זה מרגיש שיש יום או חודש עקום ולפעמים זה מרגיש שהחיים עצמם עקומים.

פשוט תבוא, לא צריך להזמין תור מראש

הייתי באמצע לערוך פוסט אחר, כשפיצקה התחילה להתעטש עלי.

לפני שבוע היינו בדרך לארומה כשקיבלתי הודעה שההזמנה משופרסל אונליין בדרך, כך עשינו פרסה כדי לחזור הביתה. קרוב לבית ראינו גורת חתולים ממש קטנה מסתובבת בכביש, עצרנו את הרכב באמצע הכביש (שהיה ריק) כדי שרכבים אחרים לא ידרסו אותה (כי כבר ראינו זוועות), התקרבתי אליה ונתתי לה להריח את היד שלי – כדי לראות האם היא מפחדת או שהיא מתעניינת. היא לא הגיבה, אז לקחתי אותה מהעורף, נכנסתי לרכב ונסענו.

לאחר כחצי דקה הבנתי שאני כנראה חונק אותה – כי אני מחזיק אותה מהעורף במשך כל הזמן הזה, אז החלטתי להחזיק אותה ביד והיא מיד התחילה לגרגר, הגענו הביתה והיא טיפסה על הכתף שלי והתכרבלה לי בשיער – זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

אז קראנו לה פיצקה (כי היא באמת פיצפונת), היא כל כך קטנה שהיא יושבת לי על הכתף, אגב כך היא מתעטשת לי ישירות בפנים…

גורת חתולים מעורבתפיצקה על הכתף שלי באמצע להטעטש

אנו חיים בנגב והוטרינר פותח רק פעם בשבוע לחצי יום, ולא הצלחתי להשיג אותו.

היום היא התחילה להתעטש המון והבנתי שזה באמת הזמן לקחת אותה לוטרינר. התקשרתי למרפאה הוטרינרית היחידה בדימונה (העיר הכי קרובה).

קול נעים ענה לי ואמר שניתן ״פשוט להגיע״ מבלי להזמין תור, היו לי עוד כמה שאלות ובמהלך השיחה ווידאתי כמה פעמים שבאמת לא צריך להזמין תור ושניתן להגיע עכשיו, על מה נאמר לי ש־״בטח, בשעה הקרובה״ (כי הם סוגרים) ושלא צריך לקבוע תור.

הוצאתי את תיק הנסיעה מהמחסן, לקחתי את פיצקה ונסענו לוטרינר.

וטרינר או מחסן לכלבים?

השכונה נראתה ישנה ולא מטופחת, מסוג המקומות שלא שיפצו אותם כבר שנים.
ברחבה מחוץ למרפאה עמדו מפוזרים הרבה אנשים עם כלבים בכל מיני גדלים, זה היה לי מוזר, אבל הרבה דברים נראים לי מוזרים, כך שאמרתי לעצמי שזה עוד משהו ״רגיל״.

הסתובבתי שמאלה כדי להיכנס למרפאה וחשכו עיניי – דלת הכניסה הייתה פתוחה ומולי היה חדר המתנה פצפון שהיה מלא עד אפס מקום, ללא מזגן או מזכירה.

קפאתי במקום, מבולבל.

בן זוגי שאל זקנה האם יש פה מזכירות? מאחר ולא היה אף איש צוות במקום. הזקנה עשתה תנועה עם היד, כאילו היא מנסה להגיד ״לא יודעת, לך תשאל מישהו אחר״, אז היא אמרה ״מלא פה״, כאילו שלא יכולנו לראות זאת בעצמנו.

יצאתי מההלם והבנתי שפשוט צריך להכניס את המקום הזה לתוך הרשימה השחורה שלי – רשימה של מקומות אליהם אין להתקרב – כי התפקוד שלהם לקוי ומניסיון קודם – אם חדר ההמתנה שלהם נראה כמו החיים הרעים – הטיפול שלהם יהיה הרבה יותר גרוע.

הסתובבתי כדי לצאת וגיליתי שהדרך חסומה על ידי כמה בעלים של כלבים (והכלבים שלהם), פסעתי החוצה בזהירות תוך שאני מפנים שהעומס בחדר ההמתנה מהווה רק כרבע מכמות הכלבים בתור.

הספקתי לצאת ושמעתי קול צועק ״מי האחרון כאן?״, אז הבנתי שכאילו שזה לא מספיק שכבר יש ״בלי־סוף״ כלבים בתור – מגיעים עוד! מה קורה כאן?!

בן זוגי התחיל להסביר שאנו האחרונים, אבל אמרתי לו שאנו נוסעים חזרה הביתה.

הסברתי שגם אם היו הם המקום המהיר בעולם וטיפול היה אורך 10 דקות בלבד – היינו מחכים יותר משעה וחצי – כי היו יותר מ־10 כלבים לפנינו!

חוסר אכפתיות או טיפשות נפוצה?

התקשרתי שוב למרפאה, אותו קול נחמד ענה לי ואמרתי לה שבאתי במיוחד ושיש המון אנשים שמחכים בתור, ושהיא אמרה לי פשוט להגיע, כאילו שאין תור, כי מי היה רוצה לבוא בשביל לחכות שעות?!

אני לא מבין, לאנשים אין מה לעשות עם הזמן שלהם? הזמן שלהם לא שווה כלום? כי לי יש מה לעשות איתו, וכל מה שהם עושים זה לבזבז לי אותו.

היא ענתה ש־״היא לא יודעת מה הולך בחדר ההמתנה״, שזה אבסורדי כמובן, אפשר לחשוב שזה איזה בית־חולים עצום ושחדר ההמתנה נמצא בחלק השני של הבניין. היא באמת מנסה להגיד שהיא לא שומעת את הרעש של 10 כלבים והבעלים שלהם מבעד לקיר גבס…?

אז היא הציעה שנבוא למחרת מיד עם הפתיחה – כך לא יהיה תור. מה שגרם לי לתהות האם היא מפגרת או האם היא חושבת שאני מפגר. לפני רגע היא אמרה שהיא ״לא יודעת״ מה קורה בחדר ההמתנה ועכשיו היא מציעה לי להגיע ממש מוקדם – כי יש עומס – מה שרק מוכיח שהיא יודעת טוב מאוד מה הולך בחדר ההמתנה!

היא פשוט אמרה לי לבוא, תוך ידיעה שאחכה שעות בתור, בשמש, כי בחדר ההמתנה שלהם נכנסים בקושי שלושה כלבים (עם הבעלים).

נראה שלמקום הזה לא ניתן לקבוע תור כי הם פשוט לא התקדמו לזה עדיין – הם עדיין חיים בעידן ישן. נראה שמעכשיו אם אומרים לי שאין צורך להזמין תור אצטרך לשאול האם אאלץ לעמוד בתור במקום.

מה שמעצבן אותי זה ש־״האדם הנפוץ״ יכול לעשות דברים מטומטמים במיוחד, אבל זה לא יקרא מטומטם, מוזר או לא מקובל, כי לאנשים הרגילים מותר להתנהג איך שהם רוצים וזה תמיד יהיה ״מקובל״ כי הם הרוב והם קובעים מה מקובל.

אולי הזמן שלהם לא שווה כלום, אבל שלי שווה.

אולי להם זה לא מפריע לחכות שעות בתור – אותי זה מוציא מדעתי וכדי לשמור על השפיות שלי אני כותב על האבסורדיות שלהם.

הרבה כלבים וחתול

 

השאר תגובה

יש להכניס תגובה!
נא להכניס שם