ניסיתי לחזור ל־״עבודה״ שלי עכשיו כבר חודשים, אפילו נתתי לעצמי מועד אחרון וכלום לא עזר.

לא מסוגל לעשות משהו שאני לא יכול לסבול.

עבודה – כל דבר שאני לא רוצה לעשות, אבל צריך לעשות, מי שסובל כפי שאני סובל כשאני מכריח את עצמי לעשות משהו שאני לא רוצה – יודע כמה שזה כואב וכמה שזה לא יעיל…

אין לי באמת עבודה כרגע, לא אחת שמשלמת לי, עדיין, בכל מקרה.

הייתי יכול עכשיו למצוא עבודה בשכר ממש טוב, אני מתכנת עם 8 שנים של נסיון ואני מאוד מבוקש, אבל אני לא מחפש אחת.

נעזוב לרגע את כל הסבל, הכאב והנזק הנפשי שעבודה ״רגילה״ תגרום לי, יש לי חלום ממתי שהייתי קטן להפוך למפורסם ולעשות משהו גדול, חלום ששמתי בצד כדי לשרוד, חלום שאינני בטוח שהוא עדיין החלום שלי, כמה עצוב.

אני חושב שהבעיה עכשיו היא שאני לא בטוח שאוכל לחיות עם עצמי אם לא אספר את אשר גיליתי, זה גורם לקונפליקט מורכב – כי מצד אחד אני רציתי להיות מפורסם בזכות משהו, רציתי להרצאות, להסביר, לעזור לאנשים… הייתי טוב, אבל העולם הרס אותי.

לא הפכתי לרע, כי אין בי באמת רע, אבל הפכתי לשבור ומרוסק.

אבא שלי אדם דתי מאוד, והוא היה מספר מְשָׁלִים רדודים, היה זה החלק המעניין היחיד במונולוג הארוך שהוא היה עורך בארוחת השבת.

למדתי ממנו לבנות משלים משלי, הנה משל מהסוג שאבא שלי היה מספר:

היו־היה חוקר שכל חייו רצה לגלות משהו באמת חשוב, בלי קשר החוקר חיפש תשובות לשאלות קיומיות אישיות וחיפש דרך חיים שתתאים לו, שאלות שאיש לא ידע לענות עליהן.

יום אחד החוקר גילה שהוא שייך לקבוצה נדירה של אנשים, רק אז הוא הבין שבחיפוש אחר תשובות לשאלותיו – הוא ימצא מידע שישפוך אור על כל הקבוצה; כמובן שבמקרה הזה החלום יהיה לפרסם מידע זה לכולם.

לאחר שמונה שנים של חשיבה מעמיקה ומחקר מצא החוקר את שחיפש והוא מצא תשובות לשאלות שלו ושל הקבוצה, הבעיה עכשיו היא שהחוקר עייף, שבור ומרוסק, כי בדרך קרו הרבה תקריות, והרבה יותר גרועות משיכל לתאר לעצמו שיכולות לקרות.

אין לו אפילו את הכוח לפרסם את שגילה או את הסיפור שקרה לו.

במשל זה, ״החוקר״ מייצג אותי ואת בן־זוגי וקבוצת האנשים הנדירים אלו הם האוטיסטים.

זאת אפילו לא באמת הבעיה הגדולה ביותר שלי, כרגע.

הקושי הגדול ביותר הוא שגיליתי שהבעיות שלי גורמות לפרדוקס פנימי…

אני אוהב לעזור, זה באמת ממלא אותי, מה עוד שלא אוכל לחיות עם עצמי בידיעה שלא הבאתי את אשר גיליתי לידיעת הציבור, אני רואה זאת כפשע נגד ״הטוב המוחלט״, כלומר מנעתי מהאנושות משהו טוב שיכל להיות – וזה פשע, במקרה שלי משהו גדול – פשע גדול.

אפשר לומר ש־״הטוב המוחלט״ היא הדרך שאני מאמין בה, אבל זה יהיה פרימיטיבי ושגוי – כי אני לא מאמין בשום דבר – אני בוחר בדרך הטובה ביותר לכולם.

״הטוב המוחלט״ הוא השאיפה היחידה שאמורה להיות לאדם – במקום לנסות לספק את האינטרסים האישיים, כי ״הטוב המוחלט״ תמיד יהיה הכי טוב שיהיה לכולם בחשיבה לטווח הארוך – טוב יותר מבחירה באינטרסים, זאת מבלי לקפח אף־אחד ועל־ידי כך שדואגים לאינטרסים של כל אחד – מתוך חשיבה של מה יהיה בעתיד – לאיזה קטסטרופה יביא ניסיון של קבוצה אחת לפגוע בקבוצה אחרת – זה אף־פעם לא שווה את המחיר.

מה שגורם לבעיה ובסופו של דבר לפרדוקס זה שהאדם הוא סגור מידי ולא יהיה מוכן לראות את המציאות ובגלל זה אספוג הרבה התנגדות מאנשים שלא יבינו וגם לא ירצו להבין, כי הם חושבים שזה תוקף אותם או נוגד את האמונות או הדעות הישנות שלהם.

אין לי כוח לכל הכאב הזה, אני לא רוצה כאב יותר!

הפרדוקס הוא שמה שיביא לכולם טוב, יגרום לאחדים לפגוע בי.

יש לי עכשיו הבנה עמוקה של מה זה אוטיזם ובאילו צעדים יש לנקוט כדי לקדם אוטיסטים.

זה ידרוש רקע באבולוציית האדם, בהיסטוריה, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה כדי להבין, זה מורכב כמו תורת היחסות, אבל מי שירצה ויקרא הכל יבין מה זה אוטיזם ומה ניתן לעשות.

בגלל המורכבות, החלטתי לכתוב הרבה מאמרים שיסבירו על אבולוציית האדם וההיסטוריה שלו – רקע חשוב ומידע שיוכל לתת גם לאוטיסטים את האפשרות להבין אנשים ״רגילים״, בנוסף אני באמצע לכתוב מדריך שיסביר מה זה אוטיזם ויתן מידע מעמיק, מפורט וחשוב בנושא זה – מידע שחסר.

יכולתי כבר לסיים את המדריך, מדריך שישפוך אור לא רק על אוטיזם, אלא גם על נושאים אחרים.

האמת היא שאני מפחד.

כיום יש לי הבנה ונסיון רב, אני מכיר את האדם טוב יותר מאשר אי פעם, ברור לי לחלוטין שלא יעלו אותי על עץ גבוה ויתלו אותי, לפחות לא בגלל הדברים שאכתוב על החברה ועל אוטיזם; עם זאת אני יודע שיהיו אנשים שלא יהיו מסוגלים להבין את הדברים ובגלל הצורה בה הם חושבים ונקודות ההנחה מהן הם יוצאים – סביר להניח שזה יביא אותם לפעול בצורה אלימה (אונליין) נגדי.

כמובן שאני מתבסס בין השאר על הרבה נסיון מר, דבריי לא הובנו בצורה נכונה ו(כמו דברים של רבים לפניי) זה הוביל למקומות מאוד אפלים; סיכונים אותם אני לא יכול לקחת.

כדי להתעלות מעל מלכודות אלו יצרתי מספר מנגנוני הגנה והכנות כדי להתמודד, אבל זה לא באמת עוזר.

אני יודע שאני חייב לאסוף את עצמי ולדחוף קדימה, למענינו ולמען כולנו.

לפני שארוץ לסיים את המדריך או המאמרים – אני רוצה שנכיר יותר, לפני שאני אוסף את הכוחות שלי ומתכונן להסביר דברים מורכבים – אני רוצה להתחיל בלהכיר לכם את הסיפור העומד מאחורי הגילוי.

2 תגובות

  1. מרגיש כמוך ומנסה ככפוי שד, כאובססיבי שאני ככל אוטיסט אחר, והולך ומבין שזה כה מורכב שאפילו את ביתי האהובה עלי מכל איני יכול להציל, רק הזמן, אם כי הצרחות שלנו הן בוודאי חלק ממנו, מהותו, אז תפסיק

  2. מאוד אוהבת את הכתיבה שלך ונהנית לקרוא!
    ממש אהבתי את הניתוח שלך לסדרה על הספקטרום – בבקשה תמשיך עם הניתוח של הפרקים זה נורא מעניין 🙂

השאר תגובה

יש להכניס תגובה!
נא להכניס שם