היינו בדרך הביתה מהפסיכיאטר ד״ר יורי כשבן זוגי הציע לאכול במקדונלד׳ס, מזמן לא אכלנו בחוץ, אני העדפתי מקום אחר, אבל לבסוף נסענו לאכול ב״בית הפנקייק המקורי״ בהרצליה, הזמנו שני בורגרים עם תוספות.

הבורגר של בן זוגי לא היה מוכן מבפנים והוא לא רצה אותו, הצעתי לו שאני אגיד למסעדה שיחליפו אותו, אבל הוא לא הסכים, עברנו לדבר באיטלקית, השפה הסודית שלנו, כך שאף אחד לא יוכל להבין מה אנו אומרים.

הבורגר הגיע עם סלט והוא אכל את הסלט שלא היה הכי טרי.

התמונה להמחשה בלבד ולא צולמה במסעדה

הוא פשוט לא עמד בזה שיתחיל עימות או אפילו שהמלצר יתחיל להסביר שהוא מצטער אבל… ויתחיל להסביר למה זה כן בסדר או איך שאנחנו לא בסדר או שימציא סיבה אחרת שבגללה אנו צריכים לשלם.

אני גם לא עמדתי בזה, לא יכולתי להתמודד עם שיחה שכזו, זה כבד מידי ותמיד הורס לי את כל היום, אני תמיד ממשיך לחשוב על זה למשך שבוע לפחות וזה יכול להמשיך להטריד אותי במשך זמן ארוך בהרבה, כי אני אמשיך לחשוב על מה לא אמרתי, על איך נפגעתי, על האם הייתי בסדר או לא בסדר, על מה החברה מצפה ממני ומה מישהו אחר היה עושה.
אני תמיד מנסה ״לעזוב את זה״ ולהפסיק לחשוב על זה, אבל אני פשוט אף פעם לא מצליח.

עד היום הייתי פשוט מוותר, משלם את החשבון המלא והולך. ואם היו שואלים אותי ״מה לא אכלת את הבורגר שלך, לא אהבת?״ הייתי נותן תירוץ כמו ״לא, הכל היה מצוין״, הכל כדי לא להיכנס לעימות. אבל החלטתי שלא יותר! אני לא פראייר!

בן זוגי כבר לא היה רעב והוא פחד שאם אני אגיד להם הם יתחילו להגיד שהם יכולים לתקן את הבורגר, אבל הוא לא רוצה את הבורגר אז הם בטח יגידו שאין מה לעשות ושהזמנו את הבורגר וכבר אכלנו את הסלט (שהגיע עם הבורגר)… בלה בלה בלה…

בילינו כ-40 דקות בהתלבטות בין שתי אפשרויות:

א. לא להגיד כלום – לשלם עבור הבורגר הנוסף 87 ש״ח (מחיר כולל תוספות) כסף שאין לנו לבזבז כרגע בגלל שגנבו אותנו כשחזרנו לארץ, (אני אספר בפוסט אחר על זה ואני אוסיף כאן את הלינק)
ב. להתלונן ולגלות מה יקרה.

התחלנו לדבר על ההשלכות של אפשרות ב׳ (להתלונן ולגלות מה יקרה):
1. המסעדה תציע לבשל את הבורגר ״עוד קצת״
2. ״תרצה משהו אחר מהתפריט במקום? אולי קינוח באותו המחיר?״
3. נקבל הנחה כי כבר אכלנו את הסלט

לאחר 40 דקות הצלחתי לשכנע את בן זוגי שאני אגיד להם, הוא התחיל להתפתל. אז נאלצתי להכין את עצמי ולשכנע את עצמי שאני באמת הולך לעשות את זה, אני אעמוד על שלי.

בזמן שהוא דיבר לחצתי את אצבעות הרגל חזק לתוך הנעל כדי להכאיב לעצמי, כי זה פשוט בלתי נסבל
להקשיב ל״שיחות״ הללו, אבל נשארתי רגוע, כמו שמצפים שאני אהיה

לקח לי עוד כ-10 דקות להכין את עצמי נפשית ורגשית, מתי שהבנתי שאני חייב ״לקפוץ למים״.

קראתי למלצר, שהיה בחור גדול ממוצע מזרחי או ערבי (לא הצלחתי לזהות את המבטא), לא מגולח, לא כ״כ נאה לעין (האמת) והסברתי לו שבן זוגי לא אהב את הבורגר שלו כי הוא לא מוכן מבפנים, להפתעתי קרה המוזר מכל והוא אמר שאין בעיה ושהוא יזכה אותנו, אבל שום דבר לא מגיע בחינם… וקיבלתי שיחה על זה שאם היינו אומרים לו מראש כשהבורגר רק הגיע אז הוא יכל לפתור את הבעיה בצורה הרבה יותר טובה ומאחר שעכשיו כבר סיימנו לאכול אין לו ברירה אלה לזכות אותנו, כלומר שאם לא היינו מכינים את עצמנו למשך מעל ל-40 דקות לרגע הנורא הזה בו הוא הולך לבלבל לנו את השכל ולהגיד דברים שאנו כבר יודעים ופשוט אומרים לו שיש בעיה עם הבורגר זה היה עדיף בהרבה – בשבילו אולי. לא בשבילנו.

אני באמת מנסה להבין מה הוא יכל לעשות לפני כשעה שהוא לא יכול לעשות עכשיו? בן זוגי לא רצה את הבורגר כבר לפני שעה, זה פשוט היה הרבה יותר חשוב לנו לא לקבל את השיחה הזו!

אני קורה לזה ״שיחת ז**ן שכל״, האמת שהחלטתי שזה בלוג שלי ואני לא אוהב את הכוכביות!
אני קורה לזה ״שיחת זיון שכל!״ וזה בדיוק מה שזה!

החלטתי להסביר למלצר החצי נחמד (כי הוא כן זיכה אותנו אבל הוא גם עשה לנו את השיחה) שאנו מודעים לכך שהיה עדיף שהיינו מודיעים מראש על הבעיה, אבל בן זוגי (כך אמרתי למרות שהרגשתי את אותו הדבר), שכבר התחיל להיות ממש באי שקט והתחיל להתפתל מלחץ, ולקפוץ על הכסא, חרד שתיהיה בעיה לבקש את הזיכוי עבור הבורגר ולכן הייתי צריך לשכנע אותו שאני אתלונן על הבעיה.
המלצר פנה אליו ואמר לו ש״אין שום בעיה להגיד שיש בעיה עם הבורגר״ וכך קיבלנו את שיחת זיון השכל מס׳ 2.

בזמן שהוא דיבר לחצתי את אצבעות הרגל חזק לתוך הנעל כדי להכאיב לעצמי, כי זה פשוט בלתי נסבל להקשיב ל״שיחות״ הללו, אבל נשארתי רגוע, כמו שמצפים שאני אהיה, כאילו ששום דבר לא קרה.

אז ביקשתי חשבון.

הגיע לשולחן מלצר אחר כדי לאסוף את הצלחות, הוא כנראה לא ידע על המתרחש, הוא ראה את הבורגר ושאל ״מה עם זה?״.

נשמתי נשימה עמוקה ועוד אחת ו״פתחתי״ בראש שלי את ״המדריך המלא למקרים קיצוניים״.
במדריך כתוב בגדול ״להשאר רגוע ולנשום עמוק״
אז פתחתי בזריזות את ה-״קונסול״, שוב בראש שלי, והקלדתי SOS.

הקונסול משתמש בתוכנה מיוחדת שאני פיתחתי (בראש שלי) המאפשרת לי להגיע למסקנות מידייות במקרים קיצוניים, שכאלה.

התוכנה רצה רק בראש שלי והיא נכתבה בשפת תכנות מיוחדת משלי.

לחצתי Enter.

התוכנה רצה, הגירסא הישנה הייתה מתחילה לבדוק כל אפשרות בנפרד ואת ההשלכות שלה:

להסביר את הכל מההתחלה ← סיכון שאני אסביר את זה מעט שונה (או שהם יבינו את זה בצורה אחרת) ← הם יתחילו להשוות גירסאות ועלולים להגיד ״אבל אמרת הרגע…״ = אסון

לקום מהכסא ← לרוץ לכיוון הרכב ולברוח ← איך אני מתכוון לסמן לבן זוגי שגם יתחיל לרוץ? ← מה אם הוא לא יסכים? ← המסעדה תזמין את המשטרה = אסון

לשלם עבור הבורגר ← השוואת גרסאות – המלצר הראשון יחזור וישאל ״אבל למה? כבר הסכמתי לזכות אותך עליו״← שיחת זיון מוח מס׳ 3 = אסון

להתחיל לבכות ← ERROR ← #$@&%*! ← לא יודע מה יקרה, אולי המערכת תעשה הפעלה מחדש ← זה בטוח יהיה אסון

וכו׳…

פעם הראש שלי היה פשוט נתקע, כי זה היה כבד מידי (+ התוכנה הייתה עדיין בגירסת אלפא), אז הייתי פשוט מבצע את האפשרות עליה נתקעתי… זה אף פעם לא היה נגמר בטוב.

אבל מאז כבר התקדמתי הרבה, לגירסה הנוכחית – המתקדמת בהרבה שבודקת האם יש אפשרות לתת ל-A להסביר ל-B
האלגוריתם מבוסס על B←A←B והוא אומר שאם אשלח את מלצר B למלצר A, מלצר A יכול להסביר לו את הכל.

כך הגעתי למסקנה ואמרתי לו ״כבר דיברתי איתו (מצביע על מלצר A) הוא יודע״ והכל נפתר, לפחות כך קיוויתי.

אז המלצר הראשון חזר עם החשבון בסה״כ 104 ש״ח, נתתי לו את כרטיס האשראי והוא שאל אותי ״את הטיפ גם לקחת מפה?״…אבל זה כבר שייך לפוסט הבא – הפרק הסופי בסיפור של היום הארוך הזה:  טיפ יתקבל בברכה, אם לא אז גם בכוח זה בסדר…

שוב תודה שקראתם 🙂

השאר תגובה

יש להכניס תגובה!
נא להכניס שם