בסיומו של יום ארוך, אחרי פגישה ״מעשעת״ ומאוד לא מועילה עם הפסיכיאטר ד״ר יורי, נסענו לאכול בבית הפנקייק המקורי, בהרצליה. הבורגר של בן זוגי לא היה מוכן והמסעדה הסכימה לזכות אותנו כספית, אבל נאלצנו להקשיב לשיחה ארוכה שהמלצר עשה, כפי שהוסבר בפוסט הקודם, להסביר זה קשה, פשוט לשלם זה הרבה יותר קל.

המלצר חזר עם החשבון בסה״כ 104 ש״ח, נתתי לו את כרטיס האשראי והוא שאל אותי ״את הטיפ גם לקחת מפה?״
אני מודע לכך שמהנקודת מבט של המלצר (או המסעדה) הוא עשה ״טובה״ בכך שהוא לא חייב עבור הבורגר, שהיה נא, ולכן הם נתנו שרות יוצא מהכלל ועכשיו אני צריך לתת משהו נוסף משלי (מעבר למשהו הרגיל שאני צריך לתת – התשלום) כדי ״להחזיר טובה״.

אבל האמת היא שלא מספיק שהם הכינו את הבורגר לא מוכן מבפנים, הרסו לנו את חצי מהיום (את החצי השני הרס הפסיכיאטר), נאלצנו להתכונן במשך 40 דקות ל-״שיחת זיון שכל״, אז קיבלנו גם שיחת זיון שכל מס׳ 2, נאלצתי להריץ את תוכנת החירום בראש שלי, עכשיו הוא גם רוצה טיפ?!

מסעדה טובה, איפה שמקבלים שרות טוב, מכינה את הבורגר כמו שצריך ולא ״חצי נא״, אני לא צריך לשלם עבור מה שלא הזמנתי והם לא עושים לי טובה בזה שהם לא מחייבים אותי עבורו, אבל הם כן גורמים לי לכאב רב ע״י שיחות זיון שכל הולכות ונשנות.

לי ולבן זוגי יש בעיה עם נתינת טיפים, אני מתאר לעצמי שזה משותף לעוד אוטיסטים (וגם לא-אוטיסטים), לא בגלל שאנו קמצנים או שלא איכפת לנו מהמלצר המסכן שעובד קשה, אלה מסיבות אחרות לחלוטין:

א. חוסר הגיון מוחלט, למה דווקא המלצר ולא הקופאית בסופר? למה אני, שאני עושה עבודה הרבה יותר קשה, והרבה יותר קשה לי בחיים – בגלל השוני שלי, לא מקבל טיפ?

ב. למה שאני אשלם בנוסף למחירים שהם קבעו (והם יכולים לקבוע איזה מחירים שהם רוצים והמחיר שהמסעדה הזו קבעה כבר בשמיים – 69 ש״ח לבורגר ללא תוספות!) עוד כסף, סכום לא מוגדר, שאינו כתוב בשום מקום?

ג. אני לא קיבלתי מתנות חינם מזרים, בטח לא כסף, ההפך כל הזמן גונבים ממני, כך שאני לא רואה שום סיבה לתת למי שעשה לי רע והרס לי את חצי מהיום, מתנה כספית.

ד. אני מצפה מהמסעדה לשלם לעובדים שלה או שאני מצפה מאנשים לא לעבוד בחינם!

אני מצטער זה פשוט לא הגיוני. ואני לא צריך לוותר ולשלם להם!

שמעתי הרבה את המשפט ״בשביל כמה שקלים זה שווה את כל המהומה?״ בשבילי לתת טיפ למלצר שאני לא מרגיש שעשה ״עבודה יוצאת מהכלל״ זה סבל, ומאחר ואני אסבול בין אם אני אתן לו טיפ ובין אם לא, אני מבקש שיתנו לי לפחות לעשות את מה שאני רוצה, כך לפחות לסבל שלי יהיה איזה שהוא הגיון.

אם הם רוצים עוד כסף שיפרטו בתפריט: ״בורגר, המחיר היה 69 ש״ח אבל אנו רוצים עוד כסף מסיבה לא הגיונית, אנו קוראים לזה ״טיפ״ לכן המחיר 69 ש״ח לא נכון, המחיר הנכון 69 ש״ח + 10% לפחות!״ או למה שלא יכתבו שהמחיר לבורגר הוא 75.9 ש״ח ומי שרוצה יכול אפילו לשלם יותר! (לא יודע למה שמישהו ירצה).

בנוסף, פעם אחרונה שבדקתי (וגם הפעם – בדקתי שוב) ״טיפ״ הוא בונוס ״בהתאם לאיכות השירות, כדי לעודד את המלצר להעניק שירות טוב״ מתוך וויקיפדיה.

אבל… וויתרתי, אמרתי לו שיעגל ל-110 ש״ח.

הוא הסתכל עלי מלמעלה (כי אני יושב והוא עומד) ואמר לי ״אבל טיפ זה לפחות 10%״.

עכשיו ה״טיפ״ – תוספת שלא רשומה בשום מקום יש לה גם סכום והוא של 10%, אה סליחה ״לפחות״.

אמרתי לו שוב שיעגל ל-110 ש״ח, הוא אמר שהם ״לא אוספים נדבות״ שזה לפחות 10% או כלום והוא המשיך ״גם זיכינו אותך על הבורגר וגם אתה לא רוצה להשאיר טיפ״.

כאילו שאני חייב להם משהו בגלל שהם לא הכינו כמו שצריך את הבורגר של בן זוגי, הם עשו לי ״טובה״ שלא נאלצתי לשלם עבורו אחרי שלא יכולתי לאכול אותו בגלל שהם הגישו אותו חצי נא, הם הרסו לי את החצי השני של היום, עכשיו אני גם צריך להודות להם?? ולתת להם עוד כסף?? כמה שזה אבסורדי. הייתי צריך להגיד לו שיקפוץ לי ושיגיד תודה שאני לא תובע אותם (אבל אז המשפט הגאוני הזה לא עלה לי בראש, לקח לי עוד יומיים לחשוב על המשפט המדליק הזה!).

אמרתי לו שיש לנו ראיית עולם שונה בקשר לטיפ, מה שכמובן לא הסביר לו כלום, אולי הייתי צריך לשלוח אתו לשאלה הזו ב-Quora (בתקווה שהוא מבין אנגלית) והסברתי לו שאנו לא יכולים להרשות את זה לעצמינו כרגע.

הוא התעצבן ואמר ״10% או כלום״, אני לא עניתי, הוא המשיך ״אז כלום״.

קיבלתי את כרטיס האשראי שלי וקמתי. והוא לעומת זאת ביצע את ״שיחת זיון השכל האחרונה״ (אני פשוט אבדתי את הספירה והצלחתי סוף סוף לפסוע החוצה מהמסעדה) בה הוא הרצא לי שאם אני לא רוצה לשלם טיפ, פעם הבאה, אני יכול לשבת על הבר איפה שהם לא מגישים את האוכל לשולחן. מה, שגם לא נכון, כי הם פשוט מגישים את האוכל לבר במקום לשולחן.

אולי הייתי צריך להזכיר לו שזו מסעדה, ובמסעדה יושבים ליד השולחנות ולא על הבר, ומשלמים את המחירים הרשומים בתפריט. למרות שאני שמח שלא עניתי לו כי יש אנשים שפשוט לא מסוגלים ו/או לא רוצים להבין ו/או לראות את המציאות כפי שהיא.

יצאנו מהמסעדה תוך כדי שכל העובדים נועצים בנו מבטים, הוא המשיך לדבר אבל אני כבר הייתי בחוץ…

כשעוד היינו במסעדה בן זוגי אמר ״זה היה בדיוק כמו פעם שעברה״ אבל לא הצלחתי להיזכר מה היה פעם שעברה. הזיכרון שלי מאוד נפגע כתוצאה מהזוועות באנגליה ובאיטליה (עליהם עדיין לא סיפרתי) עברתי בדיקות אבל לא הצליחו למצוא את הבעיה, נראה שהתוצאה היא לחץ נפשי ברמות גבוהות במיוחד (אמור לתת רעיון של מה שעברנו).

נכנסנו לרכב ופתאום תחושות שכבר הרגשתי בעבר הציפו אותי, כאילו הזיכרון אבד אבל התחושה לא, אז נזכרתי שבפעם שעברה (שהייתה הפעם הראשונה שאכלנו בבית הפנקייק) בן זוגי הזמין סטייק (במעל ל-100 ש״ח) שגם הוא לא היה מוכן כמו שצריך, אבל אז וויתרנו, פשוט שילמנו כמו שהיינו תמיד עושים.

אז אמרתי לו שאני רוצה לזכור! אני רוצה לזכור שהיה רע לאכול פה!
אז הצעתי שאני אכתוב את זה, אבל בפעם הבאה שאחשוב על המקום הזה אני לא אזכור כלום, איך אזכור שכתבתי משהו? אז בן זוגי אמר ״תכתוב על זה פוסט, כך בטוח תזכור!״ מיד התחלתי לכתוב פוסט (שהפך ל-3 פוסטים ד״ר יורי, להסביר זה קשה, פשוט לשלם זה הרבה יותר קל והפוסט שאתם קוראים עכשיו).

בן זוגי לא אוהב להיות צודק, כי הוא תמיד צודק וזה (כמעט) אף פעם לא בהקשר לדברים טובים. אז אמרתי לו ״תראה איזה כיף לא צדקת הפעם, הוא כן זיכה אותנו עבור הבורגר, כמה חבל שזה הוביל לשתי שיחות זיון שכל, לעימות ולעוד כמה ״שיחות״ עבור הטיפ… ״
בן זוגי תמיד צודק, באופן נדיר הוא פשוט לא פוגע בדיוק באמצע מטרה. אני לעומת זאת שומר על אופטימיות, מה שהרבה פעמים מונע ממני לצפות את העתיד.

אני לא כמו כולם, אני שונה אבל אני מדבר בשם ההיגיון ובשם הצדק ושום שטות-חברתית לא צודקת יותר מזה.

שמתם לב לילד־פנדה?
תכתבו לי בתגובות

השאר תגובה

יש להכניס תגובה!
נא להכניס שם