נמאס לי מהחיים.

כתבתי כבר מספר פעמים פוסטים דומים לזה, אבל מעולם לא פרסמתי אותם.

אני מתאר לעצמי שפחדתי שיאשפזו אותי, אני מתאר לעצמי שאני לא מפחד מזה יותר.

כמעט אף־אחד לא באמת יודע מי אני ובכל מקרה המחלקות הפסיכיאטריות כבר מלאות לחלוטין במתבגרים שגם להם נמאס מהחיים; אחת התוצאות של ״פיצוץ אוכלוסין״ וזו רק ההתחלה.

אין להם באמת עוד מקום גם בשבילי.

גם לא יאשפזו אותי, כי אמנם, נכון, נמאס לי מהחיים, אבל עם כל הכבוד אם הייתי רוצה להתאבד הייתי עושה זאת לפני הרבה זמן, כשעוד הייתי צעיר ונאיבי וחשבתי שהאנושות יכולה להתקדם מהחיה הפרימיטיבית שהיא, משהו שעוד אוכיח אותו לעומק, משהו שהאנושות לא מתחילה אפילו להבין.

היו לי הרבה הזדמנויות, גרתי בקומה ה־19 של בניין, עבדתי על סרט עם עבריינים מסוכנים, כשהייתי פעיל ימין קיצוני היה לי נשק, למדתי מספיק לגבי החיים כדי לדעת שאין משהו אחרי המוות.

מוות הוא משהו שחשבתי עליו הרבה, משהו שאנו מדברים עליו הרבה.

אני מתאר לעצמי שאני לא באמת צריך להתפלא. מחשבות כאלו הן לא באמת משהו מיוחד עבור מישהו שההורים שלו והסביבה התעללו בו מגיל קטן, מישהו שעד היום נאלץ להילחם כדי לשרוד, כאשר הדבר החשוב ביותר עבורו הוא לא להילחם.

בגיל ההתבגרות הייתי ישן בין 16 ל־20 שעות ביום, זו הייתה הדרך שלי לא לחיות.

עכשיו אני מרגיש זאת שוב, אבל אחרת, אני מבין את הקושי העומד לפנינו ואני לא בטוח האם יש לי את הכוחות להתמודד.

אחד הדברים שהחזיק אותי עד כה הוא שיום יבוא ואמצע דרך לספר, בשפה אותה ניתן להבין, את הזוועות שעברתי; והנה היום הזה הגיע, רכשתי את הכלים והמיומנויות כדי להצליח להסביר את אותם הדברים הקשים שהיו. הבעיה העיקרית היא שאני עייף כל־כך, האצבעות בקושי מצליחות ללחוץ על המקלדת כדי להביע את את החלום שבשבילו בחרתי להמשיך לחיות.

איזה סיפור עצוב.

אני יודע שרק אני יכול להוציא את עצמי מזה, אחרים יכולים, אולי, לעזור; אבל אני חייב לעשות את העבודה הקשה. אני פשוט מרגיש זקן מידי, עייף מידי בשביל להמשיך את הסבל הבלתי נתפס הזה.

אבל, מי אני בכלל להתלונן, ילדות נאנסות והמערכת המושחתת נותנת לאנסים מ־״בית טוב״ לעשות קצת עבודות שירות ובזה נגמר הסיפור… צדק הוא חלום של אנשים שהתפתחו מספיק בשביל לרצות אותו וכנראה שאין מספיק כאלה.

6 תגובות

  1. טוב, בתגובותיי הקודמות הייתי עסוק בעיקר בלבקר אותך, וזה גם די המטרה של הבלוג שלי (לבקר), אבל הפעם אשנה כיוון ואחרוג ממנהגיי.

    שמע – אני ממש ממש מבין בליבך, אני בכיתי מהתרגשות כשקראתי את הפוסט הזה, אני מבין איך זה מרגיש כשכולם סביבך בטוחים שאתה משוגע ואידיוט לחלוטין (זהו היחס המקובל כלפי אוטיסטים, after all), וההרגשה היא שאין לך שום דרך לצאת מהבוץ הזה, אין פתרונות לקשיים בתעסוקה, אין ליווי איכותי, כמו שאודי הלר מסביר בבלוג שלו.

    אבל – תחזיק מעמד!! גם אם זה אומר שתאלץ עכשיו לסבול מ “נסיגה תפקודית” ולהגיע להוסטל בסופו של דבר, אל תוותר! אתה בין האוטיסטים הבודדים בארץ (להערכתי פחות מ 1% מכלל האוטיסטים המאובחנים כרגע) שבכלל אכפת להם מכל הנושא הזה של העלאת המודעות הציבורית בנושא האוטיזם. ה 99% הנותרים פשוט חיים בעולם משלהם ולא עושים כלום למען הקהילה האוטיסטית הישראלית. יש אולי 10 בלוגים בעברית שנכתבים על ידי אוטיסטים, כולל שלי ושלך (לפי מה שחיפשתי, וחיפשתי הרבה).

    אל תחשוש להמשיך לכתוב! אין בזה שום סכנה – פשוט תקפיד לא להשמיץ אנשים אחרים (אתה יודע, הוצאת לשון הרע וכל זה), ולא לקלל (מן הסתם). מקסימום תכתוב גיבוב שטויות במיץ – לא קרה כלום (גם ככה כמעט כל החומר בעברית על אוטיזם שקראתי עד היום, וקראתי המון, נראה לי גיבוב שטויות במיץ במקרה הטוב. מה שאתה כתבת בסדרת הפוסטים שלך על המדע של אוטיזם נראה יחסית כמו חומר מאוד איכותי).

    אל תשכח – היות ואתה אוטיסט כל כך יקר ערך (ואפילו חכם, לדעתי) כדאי לך להחזיק מעמד. גם ככה אתה בתפקוד גבוה, זה לא כאילו אתה צפוי לחיות כמו כל אותם אלפי אוטיסטים בתפקוד נמוך שזרוקים במוסדות, סובלים שם בטירוף, ולאף אחד לא אכפת מהם ולא חושב עליהם אפילו.

    אגב – תגיד, ראית את הפרק על אוטיסטים שיצא עכשיו בסדרה “סליחה על השאלה””? זה תוכנית בה כמה אוטיסטים עונים על שאלות אנונימיות לגבי עצמם. פרק של חצי שעה. חפש ביוטיוב “סליחה על השאלה – עונה שנייה” ותמצא את הפרק. צפיתי וזה היה די מעניין. גם הגבתי שם והתגובות שלי הם בין המובילות שם.

    ועוד אגב – האם אתה יודע של החומר שאני קורא על אוטיזם עד היום, זה חומר שמיועד אך ורק להורים לאוטיסטים ומטפלים לאוטיסטים? כן כן. הכותבים של הספרים והקורסים שלקחתי מעולם לא דמיינו שאוטיסט ירצה ללמוד אותם. אם אתה מעוניין – תתחיל גם אתה לחשוב על לקרוא חומר על אוטיזם שמיועד רק להורים ומטפלים. אני שוקל לכתוב פוסט שמסביר למה זה חשוב שנעשה את זה. תגיד לי אבל אם אתה כבר בעניין, לפני שאני כותב פוסט של 5000 מילים שמנמק למה זה נראה לי חשוב כל כך.

    • תודה על התגובות שלך.
      יצא לי לקרוא לא מעט ספרים, מאמרים וכתבות המיועדות לקהל של הורים על הספקטרום, שים לב שגם מה שאני כותב מכוון לקהלים שונים…
      אני נורא אוהב לכתוב לאנשים על הספקטרום, אבל בשביל להשיג קהל רחב התוכן צריך להתאים לעוד קהלים.

      • סבבה.
        מה אם ספרי מדע שמיועדים למטפלים על אוטיזם?

        חשבתי לקרוא גם כאלה? אני כבר קראתי לא מעט חומר שמיועד גם אליהם. מומלץ בחום. מניסיון, אני יכול להגיד לך בביטחון, שגם החומר שנכתב כדי להדריך את המטפלים של האוטיסטים, נכתב בשפה מאוד פשוטה להבנה. לא צריך אפילו להיות בעל שמץ של מושג, למשל, מה זה “מדע”, על מנת להבין אותם. הם נכתבים ברמה שכל ילד ממוצע בכיתה ט’ יכול להבין ללא יותר מדי היכרות מוקדמת עם חומרים דומים.

        אני גם מנסה לקרוא קצת חומר שמיועד לחוקרים בימים אלה, אבל בוא נגיד את האמת, הוא מאוד מאוד קשה להבנה ובאופן כללי לא נוטה להיות ניתן להבנה לאנשים נטולי השכלה אקדמית פורמלית. החומר שנכתב לחוקרים מתאים רק לחוקרים.

        אבל כאמור, אני יותר ממזמין אותך להתחיל לקרוא חומר מדעי שנכתב עבור מטפלים של אוטיסטים (בד”כ הכתובת הנכונה בהקשר זה, זה ספרי מדע פופולרי שהם קוראים שמיועדים עבורם, שלעיתים קרובות מיועדים גם עבור הורים. דוגמה טובה היא הספר “אוטיזם: מסע להבנת הרצף”). אתה תהיה פעור פה מכמה הוא וודאי יהיה לך קל להבנה, ועד כמה זה מראה על כמה המטפלים לאוטיסטים די לא מבינים כלום מהחיים שלהם במדע.

        • קראתי את הפרק הראשון של הספר שאתה מדבר עליו… זה גרם לי להכנס למצב מאוד קשה במשך כשבועיים, כתבתי פוסט על עד כמה שהמידע שם שגוי, אבל לא ערכתי או פרסמתי אותו.

  2. אתה מפספס נקודה
    לממסד יש אינטרס ליצור הפרד ומשול של “משוגעים” ו”נורמלים”,כל זאת על מנת לשלוט בעדר האנושי. זאת אומרת,האנשים שחושבים אותך למשוגע רק כי אתה לא כמוהם,לא יודעים בעצמם שהם נתונים תחת שליטה מוחית טוטאלית על ידי התקשורת,הממשלה,הממסדים השונים וכו’.מבחינתם מי שלא חלק מהעדר הוא מטורף לחלוטין.אבל זה לא משהו מולד אלא כלי בידי המדינות בעולם לשלוט בבני אדם.רק מעטים יכולים לראות את המציאות הזאת. האדם ה”נורמלי” כביכול שהוא 99 אחוז מהאוכלוסיה,הוא יצור שהוא semi consciousness (לא יודע איך להגיד את זה בעברית)לכן,אין טעם לקחת את זה ברצינות כל כך,אלא לצחוק על אותם אנשים,שחושבים שהם חכמים וטובים ו”נורמלים”,אבל בעצם הם זומבים שנתונים לשליטה כל רגע מהחיים העלובים שלהם

    • אני ארחיב על הנושאים שאתה מדבר עליהם במאמרים הבאים של אוטיזם מ־א׳ עד ת׳

השאר תגובה

יש להכניס תגובה!
נא להכניס שם