את הסדרה ״הרופא הטוב״ התחלנו לראות כבר לפני כשמונה חודשים – מתי שהסדרה יצאה, חברת ההפקה לא הייתה בטוחה בהצלחתה של הסדרה, כך שהם לא הכינו את כל העונה, מה שיצר מצב שמי שכן התחיל לצפות נאלץ לעצור באמצע ולחכות כחודש להמשך העונה.

אני מתאר לעצמי שהנושא השנוי במחלוקת והאופי היוצא דופן של הדמות הראשית בגלל היותה מוצהרת כעל הספקטרום האוטיסטי הקשו על ההפקה לצפות את הרייטינג.

*** ספוילרים לפניכם!! *** ראו הוזהרתם!

רקע – טבע האוטיזם

הסדרה לא סתם נקראת ״הרופא הטוב״, לדעתי השם שופך אור על טיבעה של הדמות הראשית ושל אוטיסטים בכלל.

הרופא הטוב הוא אלטרואיסט ומאוד אכפתי, וכך אנשים על הספקטרום, זאת למרות הדעה הרווחת שאוטיסטים הם אפתיים – זאת בגלל שהם לא מציגים את הרגשות שלהם בצורה המקובלת.

החלטתי לראות את הסדרה שוב, בפעם שעברה נעצרנו אחרי הפרק השביעי, בעיקר בגלל הכאב הרב שחשנו מלראות סיטואציות שמאוד מוכרות לנו ממקום העבודה, אנשים אפתיים הדואגים רק לאינטרסים של עצמם והחושבים שכולם כמוהם – דברים שלקחו לי הרבה זמן להבין.

התחלנו לראות, הרגשתי רוח קרירה ממלאה אותי מבפנים.

הסדרה פותחת בהקדמה, מראים לנו ששון סובל מפוסט־טראומה מהילדות כתוצאה מהתעללות מצד ילדים אחרים, משהו מאוד מוכר לי וכנראה משותף לכל האוטיסטים.

להיות ״הרופא הטוב״ – זה לא מקובל

מאוד קשה לי לכתוב על זה, בעיקר בגלל שחזרנו לא מזמן מלונדון – מרכז העניינים, והדברים המוצגים בסדרה מאוד קרובים למציאות, אם כי לדעתי המציאות גרועה יותר, אפילו אם היה מנהל בית־חולים כזה – שהיה משקיע ומוכן לשים את הקרירה שלו על כף המאזניים כדי להכניס בן־אדם שונה לתוך ה־״מערכת״ – אני לא מאמין שזה היה מתאפשר, בטח לא באמריקה; דווקא לישראל יש לי תקוות יותר גדולות.

היום מאוד מקובל להשתמש במילים יפות ואף פעם לא להתלונן, אבל מאחורי המילים היפות עומדים אנשים שלא מעוניינים לעזור ושיעשו הכל כדי לעשות את החיים שלהם כמה שיותר קלים – לא משנה מה המחיר שמישהו אחר ישלם; באותו הזמן ״מה מקובל״ משחק תפקיד מאוד מרכזי – ולהיות שון זה לא מקובל.

אני מוצא בפרק הזה שני דברים: אחד זה הטיפשות של אנשים, הרוע וחוסר הרצון שלהם להיפתח למשהו שהם עדיין לא מכירים והשני זה רצון עז של בן־אדם אחד לעזור, תוך אכפתיות ואלטרואיזם.

הרופא הטוב אפליה

אוטיסט אתה אשם

זה מדהים שהנהלת בית החולים הספיקה לשפוט את שון מבלי לראות אותו או לבדוק את הכישורים שלו. התווית ״אוטיזם״ הספיקה להם כדי להחליט שלא רק שהוא לא יכול להתאים לעבודה בחברה בכלל ובבית־חולים בפרט, אלא גם שהוא לא מסוגל לבצע את התפקיד שלו.

בפעם הראשונה שראיתי את הסדרה פספסתי משהו שעכשיו דווקא ממש תפס אותי – מנהל בית החולים מסביר שמדובר באפליה ולא במצב של חוסר התאמה לתפקיד; שון הוא שונה, הוא לא מוגבל או חסר יכולת, הוא דווקא חכם בהרבה משאר הצוות והוא מתקשר מצויין בדרך שלו.

העולם מפיל את האשמה על שון בטענה שהוא לא יודע לתקשר, כשלמעשה שון הוא סוג שונה של אנשים, אחד מאוד שונה מרוב החברה – הוא לא מתעניין באותם הדברים שאחרים מתעניינים, הוא לא פועל לפי אותם החוקים, הוא מרגיש דברים באופן הרבה יותר עמוק וממילא זה לא מרגיש לו ״טבעי״ לשקר, לפעול למען האינטרסים שלו או לדבר בצורה ה־״רגילה״ בה כולם מדברים.

פשוט בגלל שהצורה שלהם לא ״טבעית״ או ״רגילה״ כפי שרבים יגידו אלא פשוט ״נפוצה״.

מתי שבאמת נשברתי (בחיי הפרטיים) היה כשחיינו באנגליה ופגשתי אנשים מכל העולם – אז הבנתי שהחברה כולה חולה, החברה ממנה ברחתי היא בכל מקום, כמו ווירוס מדבק לו אנו חסינים – לטוב ולרע.

גודל האפליה נגד אוטיסטים

בגלל התיוג של שון כ־״אוטיסט״ ההנהלה הגבוהה של בית־החולים מחליטה לעשות ״ישיבה מיוחדת״ (דבר המתרחש רק באירועים מיוחדים כגון קבלת החלטות על עתיד בית־החולים, בטח שלא בשביל לקבל מתמחה) כשבסופה עם רוב קולות הוחלט שלא לקחת סיכון, גם אם זה לא חוקי, פשוט בגלל שזה לא מקובל ועלול לדרוש מהם לצאת מאזור הנוחות שלהם.

את ההפליה הזו ראיתי מאוד מקרוב כשעבדתי באנגליה, הם כמובן לא ידעו שאני על הספקטרום (אתם יודעים מה? אפילו אני לא ידעתי), אבל הייתי שונה ושונה זה לא מקובל. ניתן היה לקבל המון כסף, אבל לא ניתן היה לקבל דבר אחד קטן שונה מהמקובל. לדוגמא, לא משנה מה ההספק – חלה חובה להגיע בזמן וללכת אחרי הזמן, גם אם זה אומר להסתכל על המסך מבלי לעשות כלום – כי אין עוד עבודה – פשוט בגלל שכך מקובל.

יש היררכיה: גבר לבן, גבר שחור, אישה ורק אז אוטיסט

מנהל בית החולים מסביר שעד לפני כמה זמן לא היו מעסיקים נשים או אנשים ממוצא אפרו־אמריקאי.

מנהל המנתחים עצמו ממוצא אפרו־אמריקאי, כך שהוא אמור להכיר מאוד מקרוב את הכאב של להיות מופלל בחברה, לא לקבל זכויות מינימליות – הרי הסבים שלו היו עדיין עבדים!

האם ניתן להשוות אדם שחור או אישה לאוטיסט?

אני חייב להסכים עם מנהל המנתחים שבאמת לא ניתן להשוות, פשוט בגלל שלאדם השחור ולאישה יש את אותן היכולות שיש ל־״אנשים רגילים״, מתי שאוטיסטים מגיעים תמיד עם יכולות מעבר.

יש אנשים שיהיה להם קשה לקבל את זה, אבל צריך להבין שאוטיסטים הם אנשים שונים, החברה הופכת את חלקם ל־״מוגבלים״ כי היא לא נותנת את אותם הכלים והעזרה שכולם מקבלים. אנשים שונים יכולים להראות כחסרון בעיני החברה – כי הם לא מתנהגים בצורה ה־״רגילה״ והמקובלת, אבל באותו הזמן יש להם יכולות שונות ונדירות מכל השאר ויכולות נדירות הן שוות ערך.

לא לכל האוטיסטים יש תסמונת סוואנט, אבל כולם שונים עם יכולות מיוחדות.

אנשים רוצים גאון, אבל שיהיה ״רגיל״. זאת מבלי להפנים שמישהו רגיל לא יכול להיות גאון, יכול להיות מישהו שנראה רגיל או למד להתנהג באופן מאוד מקובל, אבל גאונות זה שוני.

אוטיסט ≠ מוגבל

עוד סיבה הגורמת להכל להיות הרבה יותר גרוע היא שאנשים רואים אוטיסטים כמוגבלים, מפגרים או חסרי יכולת, כשלמעשה זה ה־״אנשים הרגילים״ שהם בורים וחושבים שהם הכי צודקים וטובים שיש, ללא סיבה, ללא הגיון ומאחר והם הרוב – הם השולטים.

הדעות השגויות הללו והבורות מונעות מאנשים כמוני או כמו בן־זוגי לבוא למקום העבודה ולהגיד ״אני על הקשת האוטיסטית״ ולצפות שזה לא ידליק נורה אדומה אצלם והם ישאלו ״אתה נושך?!״ או ״יש לך התפרצויות זעם?״ אלה הם פשוט יבינו שזה דורש מהם ממש מעט, מעט שזה הרבה בשבילנו; מעט שהם לא מוכנים לעשות.

אגב אנו נראים ״רגיל״, אם כי זה מרגיש לי שאני נדרש להתנהג כמו מפגר, כי מנקודת המבט שלי רוב האנשים לוקים שכלית.

הרופא הטוב דורש צרכים מיוחדים

מה שיש לשון זה משהו מיוחד, אני מתקשה להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהיה לי משהו כזה – משהו שלאנשים רגילים יש מבלי שהם אפילו יפנימו – מערכת תואמת, במקרה של שון – מערכת הגנה מפני חבורה של פראים מסוכנים בעלי דעות קדומות.

צריך לזכור שה־״מערכת״ שיש לשון, כמה שהיא מיוחדת ותומכת היא לא מספיקה, גם אחרי שמנהל בית־החולים שם את כל הקרירה שלו על כף המאזניים, רק בשביל לתת לשון זכות בסיסית – מקום עבודה – המנתח הראשי מבטיח לו שכל מה שהוא יוכל לעשות זה להחזיק בצינורית השאיבה, ולמה? בגלל דעות קדומות ובורות.

עכשיו רק תשאלו את עצמכם איך נראים החיים של אנשים שלא מקבלים עזרה כפי ששון מקבל? אולי כאלה שצריכים להסתדר לגמרי לבד?

אני מדמיין בראש שלי אנשים בעתיד צופים בסדרה הזו ושואלים את עצמם ״מה עלה להם בראש?״ ו־״איך הם יכלו לחשוב על עצמם כעל חברה מתקדמת?״.

לדעתי שון הוא גרסה הרבה יותר בריאה של בן־אדם, אכפתי, אלטרואיסטי וישיר, אנשים אחרים פשוט לא יכולים להתמודד עם זה, הם בנו לעצמם מערכת של שקרים איתה הם חיים יום־יום, שעה־שעה.

הם רגילים לשקר – גם לעצמם, החברה בצורה העקומה הזו נראית להם ״רגילה״, הם בשום פנים ואופן לא רוצים להתמודד עם מישהו שונה ובטח לא אחד ששם להם את האמת בפרצוף.

הרופא הטוב אוטיזם פאזל

3 תגובות

  1. אני מאוד מזדהה עם הדמות של שון.
    נראה שהוא יוצר קשר עין יותר ממני, אבל אני יכול להעמיד פני “אדם נורמלי” בשיחה, מה שגרם לי להשאר לא מאובחן עד גיל מבוגר (אחרי 30).
    עם זאת, אם המערכות למניהן היו מוכנות לקלוט אנשים כמוני, לא הייתי נאלץ לעזוב את בית הספר עם תחילת התיכון.
    החלום שלי היה להיות מדען/חוקר/רופא, כמו שון גם אני מסוגל לכך.
    אך מעולם לא הייתה לי תמיכה כמו שהוא קיבל, מה שדירדר אותי להסתגר עוד יותר בעולמי. הסביבה לא השאירה לי הרבה סיכויים להשתלב.

  2. ראיתי את כל הסדרה, את שני הפרקים הראשונים לא ממש אהבתי כי הם היו נורא סטריאוטיפיים, אבל החל מפרק 3 זה הולך ומשתפר. זה מדהים איך שייצוג מחובר למציאות יכול להשפיע – גם על אוטיסטים (ככל שעובר הזמן אני רואה בעצמי יותר ויותר מד”ר מרפי, פעם ראשונה שדמות בסדרה משפיעה עליי כל כך לעומק) וגם על נוירוטיפיקלים – אני עושה שירות לאומי בתור מורה פרטני בתיכון, ואחד התלמידים שלי שגילה שאני רואה את הסדרה אמר לי שהוא רואה קווי דמיון ביני לבין ד”ר מרפי. אני מאוד מקווה שיהיו עוד ייצוגים ברמה כזאת, ומקווה אפילו יותר שזה יאפשר לנוירוטיפיקלים להבין קצת (באמת קצת, אני לא מצפה מהם להפוך את עורם) יותר טוב מי אנחנו.

השאר תגובה

יש להכניס תגובה!
נא להכניס שם