בני מאובחן על הרצף האוטיסטי וכיום חלה נסיגה משמעותית בתפקוד החברתי – הוא בקושי יוצא מהבית עקב הפרעת OCD סביב מחלות וזיהומים. הוא מפחד מאוד להיות בסביבה של מעשנים ובבית הוא עושה הכל בכפפות חד־פעמיות.

פנינו לפסיכיאטר שהמליץ על התרופה Lustral, אך הבן שלי מסרב לקבל טיפול תרופתי.
מה עושים? האם לכפות עליו ליטול את התרופה?


האם הילד מרגיש שה־OCD מפריע לו?
האם הוא היה מעדיף להרגיע את התסמינים?

בסרט מסע משוגע מוצגת דמות של נער עם אובססיה סביב מחלות, זיהומים וניקיון בדומה לתסמינים המתוארים – הדמות בסרט נורא רוצה להיפתר מהתסמינים, השאלה היא האם גם הילד שלך רוצה?

להיות שונה בחברה החושבת שיש ״רגיל״ וש־״רגיל״ זה הכי טוב, ומי שלא ״רגיל״ הוא בוודאי ״חולה״, ״דפוק״ או לפחות ״משהו לא בסדר איתו״ – זה יותר מקשה – זה נורא, אבל זה הרבה יותר קל אם לפחות בבית ניתן להיות עצמך, גם אם זה מוזר לבני־המשפחה.

לדמות בסרט אין אוטיזם, לילד שלך יש, אנשים על הספקטרום שונים במהותם – יש לנו בחירות שעלולות להראות לאנשים ״רגילים״ כמוזרות או טועות, אבל זה לא משנה, אלו הבחירות שלנו וזו צריכה להיות הזכות שלנו לבחור את אשר אנו רוצים, גם בגיל צעיר.

אם הוא רואה לנכון ללכת בכפפות חד־פעמיות ולהתנהג בצורה המאובחנת כ־OCD כשלמעשה זה לא מטריד אותו – כי הוא אוהב את זה – אני חושב שצריך לתת לו לעשות מה שהוא אוהב ורוצה.

לתת לילד על הספקטרום תרופות פסיכיאטריות זה לדכא אותו, במקום זאת נסי לקבל את הצורך שלו ללכת עם כפפות חד־פעמיות, ה־OCD שלו רק יחמיר אם לא תקבלו אותו כפי שהוא ותתנו לו לבחור בעבור עצמו.

במידה והוא סובל מזה והוא היה רוצה להפסיק להתנהג באופן הזה – תסבירי לו שתרופות פסיכיאטריות יכולות לעזור לתסמינים, אבל כמובן ישפיעו על מצב הרוח שלו.

מהניסיון שלי תרופות פסיכיאטריות לא נותנות את המענה הרצוי במקרה של אוטיזם, זה חשוב שלא תבני ציפיות ושהילד גם יבין זאת.

הרבה פעמים התנהגות אובססיבית נוצרת כתוצאה מלחץ, צריך למצוא דרכים אחרות להירגע (לא להציע לו ״לנשום עמוק״ ו־״לספור עד 10״ בבקשה), אני קורא על תוצאות טובות משמן קנאביס (שזה גם טבעי), שמן אישית לא ניסיתי, קנאביס כשלעצמו בהחלט הרגיע אותי ברגעים קשים.

לגבי התרופה Lustral, לפי וויקיפדיה תופעות הלוואי השכיחות כוללות שלשולים, ירידה בתפקוד המיני והפרעות שינה. תופעות לוואי חמורות כוללות סיכון מוגבר להתאבדות בקרב צעירים מתחת לגיל 25 ותסמונת סרוטונין; כך שקשה ממש להמליץ על זה…

אני ובן־זוגי נטלנו תרופות בגיל ההתבגרות וזה לא עשה לנו טוב ״בלשון המעטה״, בכלל כל הפגישות עם פסיכיאטרים היו ממש טראומטיות – אנשים בורים אך יהירים המנסים על־ידי דיכויי תרופתי לפתור קשיים של קבוצה של אנשים שונים (אוטיסטים) אותה הם בכלל לא מבינים ומתייחסים אליה כאל מקור הבעיה.

בכל מקרה בשום פנים ואופן לא לכפות עליו – זה בהחלט יעשה נזק משמעותי ויגרום לטראומה.

זה לא עוזר כשעזרה ניתנת בכפיה ועוד אם זה רק על פי מה שנראה לנכון לנותן העזרה – כי עזרה צריכה להיות מותאמת למקבל העזרה ובטח שלא כפויה. מה שכן תמיד עוזר ומחזק זה לקבל ולאהוב.

השאר תגובה

יש להכניס תגובה!
נא להכניס שם