להיות על הספקטרום זה לא פשוט, לא בגלל ש־״האוטיזם מגביל״, אלא בגלל שאנשים כל הזמן מחליטים שמשהו הוא מקובל ולפעמים הם תוקפים אותנו כשאנו ״לא עומדים בציפיות שלהם״, כאילו שהמוסכמויות החברתיות שלהם (המשתנות בכל יום) מחייבות את כולם כמו חוקי מדינה.

בגלל זה ובגלל עוד הרבה סיבות הימים שלנו עלולים להיות מאוד קשים, כדי להפיג את המתח אנו נוסעים למסעדות מסוימות היכן שאנו מרגישים יותר בנוח; החודש נסענו ארבע פעמים כל הדרך לאילת (מאזור באר שבע) כדי לאכול בפאגו פאגו – מסעדת פירות־ים.

למרות שהשבת האחרונה עברה באופן יחסית נעים בן־זוגי הציע שניסע לפאגו פאגו, אני אוהב לנסוע עד אילת, זו דרך של יותר משעתיים לאורכם אני מרגיש שאנו רחוקים מהאנושות ומכל הרוע של העולם, נוסעים רחוק מהחברה הסתומה איתה אנו נאלצים להתמודד מידי יום ביומו.

הגענו לאילת, נכנסנו למסעדת פאגו פאגו, המלצר שקיבל את פנינו זכר אותנו ושאל אותנו אם אנו רוצים לשבת במקום שבו ישבנו בפעם שעברה, אבל בחרנו במקום יותר מרוחק, אני לא יכול לסבול את השיחות של אנשים אחרים אותם אני שומע בלית ברירה, מה עוד שלפעמים הם מסתכלים עלינו כאילו שהם בביקור בגן חיות והם הרגע ראו חיה ממש מעניינת – אנחנו (לא יודע מה יש לראות, אנו לא נראים באופן מיוחד – לא ״רואים עלינו״ שום דבר).

מלצר אחר הגיע לקחת את ההזמנה.

השרות היה ממש איטי, לא משנה מה עשינו לא הצלחנו לקרוא למלצר, למרות שלא היה עומס, חשבנו שהם פשוט לא שמים־לב אלינו כי אנו בוחרים לשבת בשולחן בקצה המסעדה, וכשהמסעדה התמלאה וקבוצה של תיירים התיישבו בשולחן מולנו – הם קיבלו שרות מצויין ומיידי.

מסעדת פאגו פאגו אילת פנים

אפשר חשבון בבקשה?

בקושי הצלחתי לקרוא למלצר ולבקש חשבון, המלצר (שלקח מאיתנו את ההזמנה) הניח אותו על השולחן ומיהר להתרחק, כאילו הניח איזה פצצה מתקתקת… על החשבון היה משורבט משהו לא ברור בכתב עט, בסוף החשבון הסופי והמופרז (באופן רגיל למסעדה הזו) שעמד על 478 ש״ח היה כתוב ״+ שרות 47 ש״ח״ וחשבון סופי על סך 525 ש״ח.

לקח לי כמה רגעים להבין את פשר הדברים, קראתי למלצר והיה נראה כאילו הוא מנסה לעשות הכל כדי להמנע מלהגיע לשולחן שלנו.

בסופו של דבר הצלחתי לקרוא למלצר שקיבל את פנינו – אותו הכרנו והיה נחמד אלינו, אמרתי לו שאני מעוניין לשלם את החשבון של 478 ש״ח, ללא תוספת של טיפ, הוא אמר שהוא לא יודע במה מדובר ושהוא מיד יבדוק, במחשבה לאחור זה היה נראה כאילו הפלתי עליו פצצה איתה הוא לא ידע מה לעשות, כאילו הכנסתי אותו ״בין הפטיש לסדן״; נראה כאילו הוא רק רצה לברוח מהשולחן שלנו.

המלצר הלך וראיתי אותו משוחח עם מנהל המשמרת ועם עוד מלצרים, זה לקח כמה זמן, ראיתי את המלצר שלנו משרת שולחנות אחרים בקצה השני של המסעדה, כאילו הוא מנסה להמנע מאיתנו או להעניש אותנו.

עבר לא מעט זמן, מנהל המשמרת הגיע לשולחן שלנו ונתן לנו חשבון חדש עליו לא משורבט ״תוספת טיפ״, ומיד התחיל ללכת משם, שאלתי את עצמי למה הוא ממהר לעזוב? אני הרי רוצה לשלם – וללכת, לא לשבת פה עוד הרבה זמן כדי להסתכל על החשבונית החדשה שהם הביאו לנו ולהתפלא ״כמה שהיא יפה״.

נאלצתי לקרוא לו באופן קולני מאחר ולהרים את האצבע או לנסות להסב את תשומת־הלב שלו נהיה בלתי אפשרי. הוא הסתובב לקח את החשבון ה־״חדש״ עם כרטיס־האשראי שלנו והלך.

אחרי כמה זמן חזר הבעלים של המקום (אותו מעולם לא פגשתי קודם לכן) עם החשבונית, הוא הניח אותה על השולחן הסתובב והתחיל ללכת, לאחר צעדים בודדים הוא הסתובב ושאל ״מה הייתה הבעיה?״

מה הייתה הבעיה?

הסברתי לו שעל גבי החשבון היה כתוב בכתב עט ״תוספת של 10%״ עבור טיפ, שזה לא מקובל עלי, הוא אמר שזה לא בסדר ושזה לא מקובל גם עליו, הסברתי לו שאני מאוד מעריך את המסעדה (שזה ברור מאילו – זו הפעם הרביעית שאני מגיע לאילת מאזור באר שבע במיוחד בשביל לאכול בפאגו פאגו והם יודעים שאנו לא מקומיים כי שאלו אותנו באחת הפעמים) ושלא יפגעו, שלדעתי להשאיר טיפים זה פסול ושיש לי הסבר הגיוני לכך, כך שבשום מקום אני לא משאיר טיפים, הסברתי לו שזו פילוסופיה כזו; אנו לא משאירים טיפ ואנו כן אומרים תודה מאוד יפה ועם חיוך.

זו הייתה טעות מרה, במקום להסכים איתי או לא להגיד שום דבר, כיוון שאני לקוח קבוע המגיע מרחוק ומשלם כמעט 500 ש״ח בכל פעם! כך שציפיתי ליחס מאוד טוב, כפי שקיבלתי עד כה במסעדה הזו שתמיד דאגה לשמור על השרות הטוב ביותר ועל מחיר המנות בהתאם.

אני ובן־זוגי תמיד צחקנו על זה שהמחירים שלהם מופרזים לחלוטין ושהשם של המסעדה בהתאם – ״פאגו פאגו״ שבאיטלקית אומר ״משלם! משלם!״ (אני מתאר לעצמי שקראו למסעדה בשם זה מסיבות שונות).

מסעדת פאגו פאגו מבט מבחוץ

הבעלים אמר שהפילוסופיה שלי לא נכונה, הוא קרה לה ״תאוריית גיל ה־20״, משהו מטומטם להגיד כי אני כבר לא בשנות ה־20 שלי, האומנם אני מקבל את המחמאה שאני נראה צעיר, אבל עברתי את גיל 30 לפני יותר משנה… ולא, לא אמרתי לו את זה כי זה יהיה לרדת לרמה שלו, מה זה משנה באיזה גיל אני?

לא כולם אותו הדבר, רק הרוב המוחלט, אבל אני לא, אני מבין שהוא חושב על עצמו בגיל 20 – אז הוא היה ״גרסה מוגבלת מאוד של עצמו היום״ (שמסתבר גם כך לא משהו…) ומאחר שכל החברים שלו כמוהו קל לו להחליט מי אני – הוא פשוט חושב על עצמו בגיל 20 – גרסה גרוע בהרבה מעצמו היום.

אני כבר החלטתי שאני מחזיר למלחמה, אבא שלי היה לועג לי ״מה תעשה? תלחם בכל העולם?״ כן אבא, אני אלחם ואולי אמות במלחמה, אבל לא אהיה כמוך סמרטוט שכולם דורכים עליו, אולי אמות כמו סמוראי עם כבוד עצמי, אבל בטוח לא אתן יד לרמאות, לטיפשות ולטמטום ולא אשקר לעצמי רק כדי להרגיש טוב יותר.

כל הסיבות לא להשאיר טיפ

הסברתי לבעל המסעדה שזה לא הגיוני שמלצרים יקבלו טיפ, למה העובדת בסופר לא מקבלת טיפ? ואני, שעושה עבודה הרבה יותר מורכבת וקשה בתור מתכנת, למה אני לא מקבל טיפ כשאני עושה עבודה יוצאת מהכלל?

אנו לא מרוויחים הרבה, אנו פשוט חיים בצורה שונה, שכר הדירה שלנו ממש נמוך (1,800 ש״ח) ואנו מוציאים יותר כסף על מסעדות מאשר על הדירה.

למעשה אני ממש מנוצל בעבודה – בגלל שאני דורש ״תנאים מיוחדים״ (כמו לעבוד מהבית לדוגמא) וכדי לקבל את התנאים הללו אני חייב לוותר על רוב המשכורת ולעבוד בסופר-זול בסטארט־אפ קטן – כי שום חברה גדולה לא מוכנה שאעבוד מהבית ואם אני מגיע למשרד לאחר כמה חודשים אני יוצא מדעתי, מפסיק להגיע ובסופו של דבר אני מפוטר.

בעל המסעדה ענה שאני חי בבועה ושלקופאית אין אפשרות אחרת אלא לעבוד בסופר.

לא האמנתי למשמע אוזניי, אמרתי לו שישמור את הדעות שלו לעצמו.

כשהוא שאל אותי מה הייתה הבעיה, ממש לא ציפיתי שאקבל ממנו תגובה על מה שאני מסביר לו שהייתה הבעיה, אנו לא חברים ואין לו שום זכות להעליב אותי ולהרוס לי את הערב.

אין הגיון

למוכרת בסופר יש בדיוק את אותן האפשרויות של המלצרים שלו, אלא אם כן הוא מנסה להגיד שהמלצרים שלו ״מיוחדים״ והם טובים יותר מהקופאית, נראה שזה בדיוק מה שהוא רצה להביע, כי הדבר הבא שהוא אמר היה ״זה לא קל למצוא מלצרים דוברי אנגלית, שהם סטודנטים ברמה גבוהה״ הסברתי לו שאני לא צריך שידברו איתי באנגלית או שיסבירו לי שעה על התפריט, להפך.

נראה שלאנשים רגילים יש ״הנמכה שכלית״, אבל זה משהו רגיל לחלוטין וככל שהרמה יורדת עוד – זה ממשיך להיות ״בסדר״ כי כל עוד הם כולם עושים את הכל ״ביחד״ – זה בסדר וזה יהיה תמיד ״רגיל״, אני לאומת זה ״לא בסדר״ כפי שהוא המשיך ואמר שהוא ״רגיל״ ו־״נורמטיבי״ – מה שכמובן נותן לו את הזכות לתת יחס מגעיל במיוחד לאנשים ״לא נורמטיביים״.

הוא חלק מהרוב והרוב קובע לא רק את החוקים, אלא גם מה נכון ומה לא, אילו פילוסופיות הן נכונות ואילו פסולות, מה אני אמור להרגיש, למי אני חייב להשאיר טיפ – כי מסתבר זו לא הזכות שלי לעשות עם הכסף שלי מה שאני רואה לנכון אלא אני חייב לעשות את מה שהרוב רואה לנכון.

למי שעדיין לא הבין – הנאצים לא היו ״אנשים מיוחדים״ – הם היו אנשים רגילים – ״נורמטיביים״, ששוכנעו לעשות זוועות על־ידי מישהו שפשוט היה קצת יותר חכם וחזק מהרוב.

לפני שכל הסיפור הזה התפוצץ, בזמן הארוך שניסינו להזמין מלצר, מלצרית אחת (שאגב מאוד אוהבת אותנו, למרות שגם לה לא השארנו טיפ בפעם שעברה) הייתה עסוקה מאוד עם השולחן שלידינו, ראיתי איך שהיא מסבירה באופן מאוד מתקדם לקבוצה של תיירים עם הנמכה־שכלית־רגילה על התפריט.

זה היה נורא ארוך, זה היה נראה שהיא מסבירה להם מה זה שרימפס ושזה מגיע מהים, השיחה הייתה מתישה וארוכה, היא השקיעה לפחות רבע שעה בהזמנה שלהם! כשהיא סיימה איתם היא הייתה נראת גמורה.

אנשים ״רגילים״ ו־״הנמכה שכלית רגילה״

אני מבין שאנשים רגילים הם מוגבלים, אבל אני מקבל אותם ״כפי שהם״ הם לא יודעים להסתכל בתפריט (הדיגיטלי – בטאבלט) ולקרוא והם כמובן לא הסתכלו על התפריט (אונליין) לפני שהם הגיעו למסעדה כפי שאנו עושים כדי להבין מה יש, וכן אני נורא בררן בקשר לאוכל שלי, לרוב המלצרים מסתבכים עם ההזמנה שלי כי היא ממש מורכבת ליכולות המוחיות שלהם (דרישות מיוחדות, שינויים במנה וכו׳), אבל אני לא צריך שיסבירו לי במשך רבע שעה על התפריט.

הסברתי לבעל המסעדה שאני לקוח קבוע, משהו שכל המלצרים שלו יודעים, הם תמיד נותנים לנו יחס מיוחד ומזהים אותי בטלפון כשאני מזמין שולחן, אפילו את ההזמנה שלנו הם כבר מכירים (כי אנו תמיד מזמינים את אותו הדבר, כך שלא צריך תפריט והמלצר פשוט שואל ״להביא אותו הדבר?״); את המלצרים דוברי האנגלית הוא צריך לתיירים – איך זה קשור אלי?

הבעלים התחיל ממש לרתוח, הוא החל להרים את הקול ולהתנדנד קדימה ואחורה, אני ובן־זוגי לאומת זאת שמרנו על קור־רוח, לא ניסיתי לפגוע בו וברגע שהבנתי שהוא רק עוד מטומטם – כפי שהוא תיאר (בן־אדם נורמטיבי) כבר לא היה לי אכפת שהוא ינסה לפגוע באגו (שאין לי) או שהוא יקרא לי ״ילדותי״; אני כבר מאוד מנוסה עם שיטות ההעלבה הרגילות – רוב האנשים מאוד דומים זה לזה והם מביאים את אותן הדעות והטענות, רק צריך להכיר אותן.

גם אוטיסטים הם בני־אדם – גם לנו מגיעות זכויות

אני עונה לו כי אני לא מוכן שידרכו עלי יותר, אני לא אשב בשקט בזמן שיקראו לי ולאנשים כמוני מפגרים או שינסו לדרוס אותנו כי אין מקום בשבילנו – רק בגלל שהם קבוצה של פרימיטיביים שהחליטו שהם הדבר הטוב ביותר בעולם.

הצעקות של בעל המסעדה התחילו למשוך את תשומת־הלב של הסועדים האחרים, מדובר במקום יוקרתי וזה לא ״נורמטיבי״ שנקבל יחס מחפיר כל־כך, במיוחד בגלל שאנו לקוחות חוזרים שגם משלמים הרבה.
להטיף ללקוחות של המסעדה ועוד באופן כה רועש ופומבי זו לא ״התנהגות נורמטיבית״, הרי הוא שם דגש חזק על נורמטיביות וכמה שהוא עצמו נורמטיבי ואנו לא, הוא ממש צועק את זה שוב ושוב, אבל זה לא משנה כמה חזק הוא יצעק, אם כי להפך – צעקות לא יחזקו את הפואנטה שלו ולא יהפכו אותו או את הכאוס שהוא יוצר לנורמטיבי.

בעל המסעדה ניסע שוב ושב לפגוע בתאוריות שלי על ידי זה שהוא מתאר אותן כ־״תאוריות גיל ה־20״ ובמילים אחרות שאני צריך להתבגר ולהסכים איתו ועם כל השאר…

מאחר ולא הלך לו, כי הדברים שהוא אמר היו שטותיים וחסרי הגיון – הוא החליט ללכת לכיוון אחר – הוא התחיל להגיד שעסק המסעדות קורס, שהוא לא יכול להתמודד עם הבר ממול (המוכר בורגרים ב־50 ש״ח) כאילו שאני עושק אותו בכך שאני מזמין ב-478 ש״ח ולא משאיר טיפ. כאילו שאני הורס לו את העסק כי אני אוכל חינם וה־478 ש״ח שלי הם סתם כסף, העיקר הוא שאני לא משאיר טיפ וזה מה שגורם לנזק רציני לעסק שלו!

כי רק ארבעת הג׳ינג׳ר אייל שהזמנו באחת הארוחות, שכל אחד עולה 12 ש״ח (כאשר בתחנת־הדלק שליד זה עולה 5 ש״ח) או בקבוק המים־המינרליים שעולה אצלו 18 ש״ח – מזה הוא כמובן לא מרוויח שום דבר.

פאגו פאגו חשבוניות
לא מצאתי את החשבונית הרביעית…

עוד שיטות מניפולטיביות

כששום דבר לא צלח לבעל מסעדת פאגו פאגו, הוא שאל אותי האם באמת נראה לי שהוא יכול למצוא מלצרים דוברי אנגלית בתשלום של 30 ש״ח לשעה בלבד (בלי תוספת של טיפים)?

באופן מצחיק אני לא מרוויח הרבה יותר (החברה מנצלת את זה שאני צריך ״תנאים מיוחדים״ (כפי שכבר כתבתי) ובתמורה משלמים לי כמו למלצר (רק ללא טיפים בכלל)) ובכל זאת אני יכול להרשאות לעצמי לנסוע פעם בשבוע לאילת ולאכול במסעדה יוקרתית ב־500 ש״ח, כי אנו עושים בחירות שונות בחיים – אין ולא יהיו לנו ילדים (לא מעוניינים), שכר הדירה עומד על מתחת ל-2,000 ש״ח ואת הכסף אנו מוצאים על מסעדות – כי אנו לא מסוגלים לבשל (נפשית), כך שלא – לא מגיע למלצר שלו 50 ש״ח טיפ, רק בגלל שנראה לו שאני מיליונר והמלצר מסכן – כי הוא מטומטם החושב שהוא וכאלה כמוהו הם הכי חכמים, שווים, טובים ויודעים הכל על כולם.

המלצר שלו מקבל יופי של כסף לתפקיד ואם הוא צריך לקבל עוד הוא יכול לעלות את המחיר של המנות או לכתוב בגדול בכניסה 10% טיפ חובה, כמו שעושים באיטליה (לא שאני מסכים עם זה או שאני חושב שזה בסדר, ממש לא).

פעם אחרונה שבדקתי 30 ש״ח זה הרבה מעל המינימום ו־״כרגיל״ מלצרים מקבלים מינימום – לא יותר, אם הוא לא יכול להרשות את זה לעצמו, מה שאני מוצא מאוד טמוע – כיוון והמחירים של המסעדה מופרזים לחלוטין ואנו שילמנו הרגע 478 ש״ח, כך שאני לא רואה איך הוא מתקשה לשלם?

אופס, החוק אוסר לחייב טיפ

כאן השיחה קיבלה תפנית מעניינית כשהוא אמר שהוא לא יכול לשים שלט בכניסה עליו כתוב שיש חובה להוסיף 10% טיפ – כי לדבריו משרד האוצר לא מאשר לעשות זאת, והוא גם לא יכול לעלות את המחיר (מעל ל-500 ש״ח!) בגלל שהוא לא המסעדה היחידה פה.

״איך אתה לא מבין שהבר ממול יוצר תחרות?״

עצמתי את עיני חזק, מצמצתי וניסיתי להבין האם להיות מפגר זה רגיל לחלוטין או שמדובר במשהו יוצא דופן – כיוון שאין שמץ של הגיון בדבריו – איך בר המוכר בורגר ב־50 ש״ח יכול להתחרות עם פלטת פירות־ים ב־500 ש״ח?? על איזו תחרות הוא מדבר? מה הקשר?

פלטת פירות ים נגד בורגר

מאחר ששום טענה לא צלחה לבעל מסעדת פאגו פאגו, שכבר עבר כל גבול וירד נמוך מאוד הוא פשוט אמר שהוא ״רגיל, בן־אדם נורמטיבי״ ושאנשים נורמטיביים כמוהו משאירים טיפ – כי זה חלק מהתרבות ומהציביליזציה, אז הוא אמר שאני ״חיי בבועה שלי״, תוך כדי שהוא רומז שאני לא בסדר, אני לא שווה כמוהו – כי אני לא מסכים איתו ועם הרוב, אני לא נורמטיבי ונורמטיבי זה רגיל ורגיל זה כמובן בריא וטוב כי כנראה שלטענתו מה שהרוב עושה מראה על מה הכי טוב לעשות.

מה שכמובן לא מסתדר עם ההיסטוריה המציגה שהאדם ״הרגיל״, הנורמטיבי והרוב – הם בדיוק האנשים שגרמו לאסונות, זה היה הרוב שלקח חלק במסעי הצלב, הרוב שכבש את אמריקה תוך כדי שהם רוצחים את כל המקומיים ומי שעדיין לא הבין – הנאצים לא היו ״אנשים מיוחדים״ – הם היו אנשים רגילים – ״נורמטיביים״, ששוכנעו לעשות זוועות על־ידי מישהו שפשוט היה קצת יותר חכם וחזק מהרוב, כך שיש לי את כל הסיבות לא לרצות להיות ״נורמטיבי״.

הוא לא צודק, להשאיר טיפ זה לא עניין תרבותי או חלק מציביליזציה מתקדמת והמלצרים אצלו מאוד העריכו אותנו – הם תמיד נתנו לנו שרות מאוד טוב, זכרו אותנו וטיפלו בנו באופן מקצועי ומתאים, אנו תמיד אומרים תודה עם חיוך ואנשים מעריכים את זה וזה כבר קשה בשבילנו כי זה לא ״מדבר אלינו״.

כחלק מהניסיונות לפגוע בנו, בעל המסעדה התחיל להסביר מה זה (מבחינתו לפחות) נורמטיבי. הוא פתח בזה שמישהו נורמטיבי אומר ״שלום״ כשהוא נכנס ובן־זוגי (שלא כל־כך מצליח לדבר במצבי לחץ, עימותים ושיחות ״בקצב מהיר״, אבל לפעמים כן מנסה להשתתף ולהביע את עצמו) אמר שהוא ״לא אומר שלום״ ואני מסכים איתו כי אנחנו לא במצב מלחמה ורק בגלל שהרוב מתנהג בצורה מסויימת – לא ניתן לכפות על כולם להתנהג בצורה הזו.

לא נורמטיבי? אל תבוא לפאגו פאגו יותר!

זה בהחלט הביא לעוד תפנית מעניינת, הוא נעצר לרגע ואמר לבן־זוגי שאם הוא לא אומר ״שלום״ בכניסה ״לא צריך אותו או את הכסף שלו״, שזה מעניין מאוד כי למיטב זכרוני עד לפני רגע הוא טען ששוק המסעדות קורס, יש לו מתחרים, אבל נראה שהוא מוכן לוותר על הכל כולל על עוד כסף ברגע שהוא מגלה שמדובר באנשים ״לא נורמטיביים״ – נראה שאם אתה לא מסכים עם הכלל, ״לא אומר שלום״ ובכללי לא מוכן להתכופף ל־״מה שמקובל״ – בעל מסעדת פאגו פאגו מוכן לוותר עליך ועל הכסף שלך – במילים אחרות הוא לא מעוניין שתבוא למסעדה שלו, גם אם מדובר בלקוח קבוע, גם אם בכל פעם מזמינים בסכום של כ־500 ש״ח, גם אם בחודש אחד שולם למסעדה סכום העולה על שכר הדירה ובמיוחד עם בנוסף להכל אתה לא מוכן להשאיר טיפ כמו שאנשים ״רגילים״ עושים.

במילים אחרות בעל מסעדת פאגו פאגו מעדיף שלא יכנס למסעדה שלו מישהו על הספקטרום, אפילו אם זה לקוח קבוע המשלם 500 ש״ח – כי הוא נותן שרות רק לאנשים נורמטיביים המוכנים להשאיר טיפ, הוא מוכן לוותר על הכסף, למרות המיתון הכלכלי – כי מבחינתו לא לקבל את השונה זו לא אפליה כמו גזענות.

 מסעדת פאגו פאגו בפנים

״אתה חי בבועה״

להגיד שאנו חיים בבועה זה לא רק לא נכון, זה אבסורדי לחלוטין.

הוא לחלוטין צודק – אני לא מסכים איתו ואני מתעב אנשים כמוהו, אנשים ״רגילים״ או ״נורמטיבים״ ויש לי את כל הנימוקים לכך, אבל אם הייתי חיי בבועה – לא הייתי יודע מה הוא חושב, לא הייתי כבר מוכן לשטויות שהוא אומר ובטח שלא הייתי יודע מה מקובל ומה לא, מה שהוא לא יכול לתאר לעצמו זה שיש מישהו שמבין מצויין, אבל לא מסכים.

מישהו שלא מוכן להיכנע לשיטות המניפולטיביות של הרוב ושל אנשים כמוהו כדי לגרום למישהו אחר להוציא כסף עבור כלום ולהסכים עם כל שטות שהרוב חושב רק בגלל שזה ״מקובל״; רק בגלל שהם הרוב לא אומר שהם צודקים, האמת שדווקא ההיסטוריה מראה לנו אחרת.

אנשים ״לא נורמטיביים״ לא מקבלים שרות בפאגו פאגו – זה רגיל

שורת המחץ הייתה כשהוא אמר שאנו לא צריכים להתפלא אם אנו מקבלים יחס לא טוב – כי אנו ״לקוחות קבועים שלא משאירים טיפ״ אני חייב להגיד שזה חדש לי! עכשיו לקוח קבוע צריך לשלם יותר – במקום לקבל יחס מיוחד – כיוון שהוא משלם המון באופן קבוע, נראה שבעולם העקום בו הוא חי צריך להשאיר עוד כסף כדי לקבל שרות – אחרת זה רגיל – אני משלם 500 ש״ח, אבל לא מקבל שרות – כי זה ״בתשלום נוסף״.

שרות זה בתשלום נוסף

מסתבר שהוא לא יכול לשים שלט שזה חובה להשאיר עוד 10% עבור שרות (כי זה כמובן אבסורדי), הוא לא יכול לעלות את המחירים – כי יש לו בר מתחרה המוכר מנה ב־50 ש״ח ממש מולו – אז הוא מצא פתרון חדש! לסחוט מהלקוחות את הכסף בעזרת זה שהמסעדה תלחץ אותם לשלם טיפ, שהוא כמובן חובה כדי לקבל שרות ולא משהו שהלקוח במידה והוא מאוד מרוצה (ולא היינו) הוא משאיר למלצר כדי להראות מחווה.

הוא אמר שגם לו יש פילוסופיה שכן חייבים להשאיר טיפ, ששאלתי אותו מה היא? הוא ענה ״זו הפילוסופיה שלי, לך יש את הפילוסופיה שלך, נכון?״ אני מתחיל להבין שיש לו קושי מאוד רציני להבין דברים, פילוסופיה צריכה להיות מבוססת על הגיון ושיהיה ניתן להסביר אותה, מה שיש לו זו ״דעה אישית ללא ביסוס״, רק בגלל שהוא החליט שהוא צודק – לא הופך אותו לכזה – אין לו שום ביסוס כלשהו (חוץ מזה שהוא ״נורמטיבי״ כמובן) ולכן הוא לא יכול להסביר לי את הפילוסופיה שלו כמו שאני הסברתי לו את שלי.

יחס מחפיר באופן יוצא מהכלל

הוא ניסה לפתוח את הדלת כדי להראות לי ״את הדרך החוצה״, אבל הוא כנראה לא הבין שאני לא יוצא כמו איזה מסכן שזורקים אותו החוצה – אני לקוח VIP ששילם הרגע קרוב ל־500 ש״ח (ועוד 3 פעמים קודם לכן בתקופה של פחות מחודש) ואני לא מתכוון להתכופף מול איזה קוף שהחליט שבגלל שכל הקופים כמוהו חושבים משהו – אז זה בטח נכון.

זה היה מגעיל, הוא ניסה להטיף לי המון שטויות שלא עזרו לו להוכיח שהוא צודק – כי הוא לא, הוא גרם לרעש רציני במסעדה כשהקול שלו רק הלך ועלה, כי אנו נשארנו קרי־רוח, אני מאוד מודע לאנשים כמוהו והניסיונות שלו לפגוע בנו חוזרים אליו כמו בומרנג.

הבעיה הייתה שהוא התחיל לעלות את קולו עוד ועוד והפנים שלו הפכו לאדום ואז קיבלו גוון כחלחל, תוך כדי שהוא התחיל לקפץ קדימה ואחורה בעצבנות יתר, מה שרק הלך והחמיר עם השיחה. בשלב הזה הרגשתי מאוים, זה הרגיש שהוא עלול לחטוף התקף־לב או שאני עלול לחטוף אגרוף לפנים, החלטתי שאף אחת מהשתי האפשרויות הללו לא מוצאת־חן בעיני, קטעתי את השטויות שהוא היה באמצע לחזור עליהן, תוך כדי שהוא מנסה להעליב אותי שוב ושוב, אמרתי לו שהטון של הקול שלו לא מוצא חן בעיני ותוך כדי שאני פוסע החוצה אמרתי לו שחבל לי כי הוא הפסיד לקוח יקר ואני הפסדתי מסעדה שאהבתי ובגללו אני לא אוהב יותר.

המשכתי החוצה עם תחושה של בחילה תוך כדי שהוא ממשיך לצעוק עלי מתוך המסעדה.

תגובות

השאר תגובה

יש להכניס תגובה!
נא להכניס שם