על ג׳אנגל לייף

כאוסג׳אנגל לייף מביע את החיים מנקודת המבט שלנו – זוג בוגרים על הספקטרום האוטיסטי.
כאן אנו מספרים על החיים שלנו ממבט ראשון, אנו מתארים כיצד אנו רואים את העולם מהפרספקטיבה שלנו, תוך כדי שאנו מספרים את סיפור החיים שלנו, מביעים דעות ורגשות וחוקרים את החיה המוזרה ביותר – האדם ה־״רגיל״.

איך תסביר לאדם ה־״רגיל״ מה זה להיות שונה?

ג׳אנגל לייף זה המקום המיוחד שלנו, המקום היחיד בו אנו באמת חיים, בו אנו באמת עצמנו.
מקום בו אנו לא צריכים לפחד ממה חושבים עלנו או איך אנו נראים בעיני חברה חולה שלא מוכנה לקבל דעות ״ליברליות מידי״.
חברה שבעבר שרפה אנשים שהביעו דעות שהיו שונות מהמקובל.

ג׳אנגל לייף זה מקום נקי מסטראוטיפים

מקום בו אנו לא צריכים לפחד להגיד שאנו על הספקטרום האוטיסטי ואנו יכולים להסביר מה זה באמת אוטיזם – כי זה לא מה שהחברה חושבת שזה.

ג׳אנגל לייף זה המקום שלנו להפסיק לפחד

להגיד את האמת ״הברוטלית״ בפנים, להפסיק לנסות להיות צבוע, להפסיק לנסות להיות כמו כולם, להפסיק לנסות להיות סתם עוד אחד.
ג׳אנגל לייף זה המקום בו הדעות והיצירתיות שלנו יכולות לפרוח ולהתפרסם וכך גם המוזרות שלנו; מבלי לפחד להביע את עצמנו, את כולנו.

ג׳אנגל לייף זה התכלית שלנו

ג׳אנגל לייף – כי העולם הוא הג׳ונגל של האדם ה־״נפוץ״

כבר בגיל ההתבגרות הבנו שהאנושות היא חבורה של חיות פראיות ופרימיטיביות עם שיגעון גדלות ודעות קדומות והזויות.
חיות שלא מצליחות להפריד בין המציאות לבין העולם המדומה שהם יצרו לעצמם, בין דעות לבין אמת, בין מה שאנשים חושבים, אומרים ומאמינים לבין העולם הקונקרטי.
זה הוא לא רק עוד מקום נרקיסיסטי, כמו פייסבוק, בו הפרט מדבר רק על עצמו, ומציג כיצד הוא מיוחד וטוב מכולם, על ידי זיוף של המציאות והצגה של ״חיים מושלמים״.
ג׳אנגל לייף זה המקום בו אנו מסבירים איך העולם יכול להיות מקום טוב יותר, מציגים את השקר שהחברה מוכרת לנו תוך הדגשה של את המציאות האמיתית בה אנו חיים.

ג׳אנגל לייף זה המקום לפקוח בו את את העיניים!

ג׳אנגל לייף הוא המתנה שלנו לאנושות

למרות שאנו לא יכולים לסבול את האנושות, כי הטיפשות שלהם גורמת לנו לכעס תמידי וחוסר היכולת של אנשים לראות את אשר לנגד עיניהם גורם לנו לבחילה – אנו עושה את מה שאנו חושקים בו, את מה שאנו הכי טובים בו – ג׳אנגל לייף זה המשהו הזה.

ג׳אנגל לייף זה האמת

לפחות זה הכי קרוב שאנו מצליחים להגיע אליה.

מה המטרה של ג׳אנגל לייף?

ג׳אנגל לייף יראה שאנו עדיין חיים בג׳ונגל, שהמציאות הרבה יותר מורכבת ממה שמספרים לנו שהיא ושהאדם הוא חיה מאוד פרימיטיבית.

החברה ״מוכרת״ לנו שהיו ימים שחורים – כגון תקופת ימי הביניים או ימי האינקוויזיציה, מתי שהיום אנו חיים ב־״עולם מודרני״, מתי שבפועל אנו עדיין חיים במערב הפרוע. ״החלום״ של עולם מודרני רלוונטי רק לחלק מהאוכלוסיה – אנשים שמוכנים לוותר על הייחודיות שלהם כדי להיות חלק מהזרם המרכזי, מי שלא יכול או לא רוצה להיות חלק עלול למצוא את עצמו במקום גרוע יותר מהמערב הפרוע.

הקורא שורות אלה עלול לחשוב שהכותב מגזים או חי במציאות מדומה, ג׳אנגל לייף פה בשביל להסביר עד כמה החברה רומסת את האדם השונה, מתייחסת אליו כאל מוגבל, תוך כדי שהיא מנסה להפוך אותו ל־״עוד אחד״ במקום ללמוד ממנו.

שנים קדימה האנשים שיבואו אחרינו יראו תקופה זו כתקופה של פיתוח והתקדמות טכנולוגית, אבל עדיין כתקופה אפלה לשונה ולכל מי שאינו יכול או רוצה להתנהג בצורה ״רגילה״, צורה המשתנה לפי הבחירות של הרוב – רוב שלא נותן מקום לשונה. להתנהג ״רגיל״ זו חובה והשונה נדרש לעשות כל שביכולתו כדי לרצות את הרוב.

מה שנראה לאדם הנפוץ ״רגיל״ הוא למעשה מציאות מסויימת לה התרגל, לחלק זה יחסית טוב, לאחרים לא כל כך; אבל כולנו סובלים, אף אחד לא שמח, אבל זה ״רגיל״ ורגיל זה בסדר.

ג׳אנגל לייף יסביר איך שהיחס המחפיר של הרוב כלפי השונה מזכיר את דרכי החשיבה של הנאצים. הרעיון הילדותי שישנה רק דרך אחת נכונה והמחשבה האגוצנטרית שהכל סובב סביב האדם ״הנפוץ״ גורמו לאדם לארגיש שיש לו את הזכות להתייחס אל השונה כאל סוג־ב; אותו ניתן לרמוס, תוך כדי מניעה של הזכויות הבסיסיות ביותר ותוך הפיכתו למוגבל.

ג׳אנגל לייף יציג שהחברה חיה במציאות מדומה ושאת המציאות האמיתית רק מעטים מצליחים לראות ולהבין.

האם אתם מוכנים לקחת את הכדור האדום ולהתעורר מהמטריקס? או שתבחרו להמשיך לחיות במציאות המדומה שמוכרים לכם?

אנו רוצה להעיר אתכם,
ברוכים הבאים לג׳אנגל לייף

כדור אדום כדור כחול מטריקס